|
לאחר מאות רבות של שנים של מלחמה. השאלה הינה מההבט הטקטי, איזו מדיניות עלינו לנקוט. כיום המאבק שוחק אותנו מכל ההבטים. כלכלית, ירידה גדולה וצמצום העליה, פגעה קשה בכל התשתיות החל מכבישים, בריאות, חינוך, עבודה ועוד.
ללכת עם הראש טמון בחול, אינו חכם וכך גם לא נחזיק מעמד. חובה עלינו לבחור בדרך החיים ולחפש פשרה, דווקא ברוח האיסלאם,אשר בה נקט סאדת, שבחר בהסכם שלום שאינו שלום נצחי, ולמצוא את פתרון הביניים שיאפשר לנו לאזור כוח, לבסס את מדינת ישראל ולחזק את מעמדה של הקהיליה היהודית בתפוצות.
רק דרך פשרה, נסיגה חד צדדית לגבולות ביטחון והקמתה של מדינה פלשתינאית (בידיעה שלסכסוך יהיו פרקים נוספים, כי הערבים, בהתאם למשל הערבי על העקרב והצפרדע, לא יוכלו להתאפק), יאפשרו היום הפוגה לפרק זמן, אני מקווה של שנים. הפוגה זו תאפשר לנו התחזקות, לגיטימציה. באם הפלשתינאים, יאמצו אותה , הרווח כולו שלנו. באם, מה שודאי, יחלו בסיבוב נוסף בעוד פרק זמן, אנו נהיה חזקים ומאוחדים. גם במצב של מדינה פלשתינאית המלחמה תמשך אך לא באמצעות כלי נשק. לצורך פשרה כזו, באם אויבנו בחרו בעראפת, אז זה מה יש . אני מניח שהביטחון העצמי הגדול שלו שבא לידי ביטוי במשפטיו המפורסמים ''שנשתה את מי ים המלח או ים התיכון ושסופנו קרוב'',התנפץ. זה יקל עלינו א משא ומתן, כימ מעמדו התערער. דרך אגב,בעיתון הארץ היה עמוד שלם על מה קורא במצרים. ראינו משכיל מצרי המסביר מדוע עראפת לא מתכונן לחתום הסכם שלום בימיו. ההסבר שלו היה שהוא הרים ילד פלשתינאי ואמר לו, שהוא , או בני דורו, הם אלה אשר יחזרו לאל-קודץ.
הבעיה העקרית אינה עראפת, אלא דווקא ראשי הסרוב הדתי אשר מהתחלת ההסכם בין עראפת לרבין פוצצות אוטובוסים ופגעו באזרחים יהודים שהיו'' קרבנות השלום כפי שכונו על ידי השמאל.'' |
אשכנזי, כמה שאתה צודק. אירופה הגיע לשקט הנוכחי
