|
מצבנו באזור לא התחיל עם החלטתו של ערפאת לתפוס את השלטון בכוח ב''ארגון בין ערבי לשמירת הסכסוך עם ישראל''. הוא החל הרבה לפני כן. מה שהערבים זכאים לו ומה שהיהודים זכאים לו מתנגש בראיה ערבית, ומכאן הפרדוקס המותנה, שאיננו מאפשר להם כיום להגיע לסיום הסכסוך. גם אם ערפאת ימות, לא ישתנה דבר, כי הסכסוך אינו בנוי על האנשים המשחקים בו, אלא בנקודות המוצא והסיום של שני הצדדים.
בודאי שלישראל תרומה רבה בסכסוך, כי היא קיימת. אני מניח הנחה מרחיקת לכת שאם ישראל לא היתה קיימת, כי אז לא היה סכסוך ישראלי ערבי. אני מקווה גם שאינך מבקש שאוכיח טענתי זו.
הרשות הפלסטינית אחראית לעצמה, ובמגרש המשחקים שלה עם כללי המשחק שלה, אין סיכוי שהיא תתפקד במקביל ל-2 - 3 ממשלות וצבאות צמודים. דרישת ישראל לפירוק החמא''ס והג'יהאד (ועוד ארגוני טרור קטנטנים) היא דרישה נכונה וחשובה הבאה לשרת גם את העם הפלסטיני - ב מ י ד ה והוא אכן חפץ בשלום. בינתיים הפלסטינים אינם מקבלים דרישה זו ממספר סיבות - והסיבה החשובה ביותר היא שאין בכוונתם לראות במדינה פלסטינית מקוצצת בגבולות 67' את הפתרון המלא לסכסוך, והם רוצים לשמר את רוח המרד והמהפיכה בציונות והמלחמה בישראל, עד השגת יעדם המקורי.
לכן כיום עלינו להתנהג בחכמה ובכוח, כשצריך להפעיל כוח. בינתיים ישראל לא הפעילה את כל כוחה מול הפלסטינים משיקולים של חשש ''מה יגיד העולם''. אבל גם לא הפעילה את מוחה. |
מה תקעת כאן את מנחם מנדל?
