  
  
  
|
 |
|
||
  בקשר לוענונו |
|||
|
|||
יש כאן לדעתי אי הבנה בסיסית ובילבול של מושגים. הרעיון שאדם שנשפט והורשע וריצה את עונשו הוא בחזקת מי ש''החזיר את חובו לחברה'', ויכול להתחיל מבראשית, תופס לגבי פשעים בהם למושג ''החזרת חוב'' יש משמעות. יש בזה היגיון כשמדובר בגניבה או מעילה וכיוצא באלה. זה מגוחך להשתמש במושגים האלה לגבי בגידה או רצח (אפשר למנות כאן עוד, אבל אלה השניים מספיקים). מה המשמעות של ''החזרת החוב לחברה'' כשמדובר ברצח? ריצוי תקופת מאסר שווה ל''החזרת חוב''? אולי כדאי לשאול את הקורבן לפני שמחליטים על כך? האם בגלל שאודי אדיב ''הביע חרטה על מעשיו'' הוא חדל להיות בוגד? זה שהוא נתפס לפני שהספיק לגרום נזק ממשי משמש היום תרוץ בידי תומכיו להצדיק את זה שאיפשרו לו לפתוח קריירה חדשה. אותו דבר לגבי וענונו. כאן הוא אפילו לא מתיימר להביע חרטה. אינני מצליח עד היום לרדת לסוף דעתם של השופטים שפסקו תקופות מאסר מוגבלות על עברות כאלה. לו היו פוסקים להם מאסר עולם ללא אפשרות חנינה כמו שעשו במקרה של יגאל עמיר הבעיה כלל לא היתה מתעוררת. עכשיו ישראל צריכה להתמודד עם דעת קהל בעולם הרחב שעבורה בגידה במדינת ישראל היא בחזקת מיצווה שמי שעושה אותה ראוי שיתייחסו אליו כאל אחד מל''ו צדיקים שאסור לגעת בו. אם יש אפילו צל של חשש שהאיש הזה עדיין מסוגל לגרום נזק, ולו רק בהבל פה, יש לנהוג בו בכל חומרת הדין ולא להצטעצע ב''זכויות אנושיות'', או ''זכויות יסוד'', או השד יודע מה. לבוגד לא מגיעות שום זכויות גם אחרי שריצה את עונשו. מספיק שהוא נותר בחיים. גם זה יותר ממה שמגיע לו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| בקשר לוענונו |
|||
|
|||
תורת הענישה, ובעיקר תכלית הענישה, הם נושאים מורכבים כדי עולם ומלואו. האם היא נקמה של החברה על העבירה? האם היא הרתעה של אחרים? האם היא הגנה של החברה מפני הילוכו של העבריין חופשי בתוכה? או שמה אולי זה הוא הליך שיקומי לבער את הרע מקירבו של העבריין ולהחזירו למעגל הנורמטיבי? ד''ר למשפטים בשם אורי שוהם (נדמה לי שכיום הוא כבר שופט) כתב על זה ספר שלם, וחיים כהן כתב על כך הרבה מאמרים - ויש עוד הרבה ספרים באנגלית בתחום זה של ''עונשו של החטא'' המקרה של וענונו חריג, בכל מקרה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| וענונו לא גרם נזק גדול |
|||
|
|||
הוא גילה את מה שהיה ידוע - שלישראל יש פצצות גרעיניות. יחד עם זאת - עונשו מוצדק לחלוטין, עקב הבגידה והפרת הסוד. משריצה את ענשו , יש לאפשר לו לחיות ככל פושע משוחרר. אני מניח שהוא לא יכול לגלות יותר משכבר גילה.. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בקשר לוענונו |
|||
|
|||
אינני מתיימר להיות מומחה לעינייני חוק או למהות ולמשמעות של הענישה. כאדם פשוט נראה לי שישנם פשעים שאליהם לא ניתן להתייחס במסגרת הקטגוריה של ''משריצה את עונשו, יצא ידי חובתו''. זו לא שאלה של נקמה וגם לא שאלה של הרתעה. זו שאלה של שכל ישר. ישנם דברים שאי אפשר למחוק אותם. אומנם במסורת ישראל מקובל ש''במקום שבעלי תשובה עומדים, גם צדיקים גמורים אינם עומדים'', אבל אתה יודע כמוני שיש כמה אופנים לפרש את הפסוק הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''מה כבר יכול אדם לגלות אחרי 18 שנה'' |
|||
|
|||
מאחר והעלית את הנושא, תרשה לי לספר לך סיפור קטן. יצא לי בזמנו לשוחח עם לוץ, המרגל שלנו בקהיר שנתפס וישב שנים רבות בכלא. לא אכנס כאן לכל הפרטים - זה יכול להיות נושא לספר מרתק. אבל את השאלה שאתה מעלה שאלתי אותו. מסתבר שלמרות פרק הזמן שעבר, בו הוא היה מנותק מכל קשר עם העולם החיצון, בשובו לארץ אחרי ששוחרר הוא עדיין היה מיכרה זהב עבור המודיעין הישראלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''מה כבר יכול אדם לגלות אחרי 18 שנה'' |
|||
|
|||
את המעט שיכולתי, אמרתי: מה שיכול להסתבר מחקירת וענונו על ידי מומחי גרעין, (1) מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל; (2)לא היווה בכלל חלק מהמשפט של וענונו ולכן לא ידוע כלל לשופטים (3) וממילא המידע הזה לא נכלל בגירסאות שהוא מסר לסנדיי טיימס ולכתב האוסטרלי. וחבל שלא הרחבת בנושא לוץ. נושא מרתק כשלעצמו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריק, תודה על התשובות |
|||
|
|||
גם על אלו שלא אני שאלתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הענישה אינה נקמה, |
|||
|
|||
אינה הרתעה, אינה הגנת החברה - אלא הכל ביחד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הענישה הקלאסית חוטאת לטובת החברה, |
|||
|
|||
השאלה הנצחית היא כמובן היחס והדגש על הדברים. ובפועל: (1) הענישה אינה מהווה גורם מרתיע דיו (עובדה כי לא תמצא בישראל כמעט אף אדם שלא ביצע עבירה פלילית כלשהי. מס, תנועה, לשון הרע, המרדה, הפרת חובה חקוקה, וכו') (2) הענישה אינה ''נקמה'' כי היא לא מפצה בשום דרך את הקורבן (אשר האינטרס שלו אינו מיוצג כלל על ידי הפרקליטות, ולעיתים קרובות -במיוחד בעבירות מין וכלכליות- להיפך! (3) הענישה איננה הגנת החברה כי: (א) מי המוענש בדרך כלל אינו המסוכן, והמסוכנים באמת כלל לא עומדים למשפט (כלא זה בית תמחוי לבישי מזל, ולא ל''עבריינים'' האמיתיים). (ב) הכלא הוא בית ספר לפשע, שבו הפושע מנצל שנתיים שלוש של עונש להפוך למקצוען, איך לא להיתפס, איך להתמודד משפטית, איך לבמע בתיכחום, איך להוליך שולל את המודיעין המשטרתית, מוצא לו שותפים ''מומחים'' לתחומי פשיעה משלימים ומפרק לחלוטין כל סממן של הרתעה כי ''עובדה שיצאתי מזה - סימן שהפשע משתלם, למי שיודע לשלם'') התפיסה הקלאסית של ענישה באמצעות בתי סוהר, פשטה את הרגל ומהווה כדור משכך כאבים לגוף שיש לו סרטן ויכול לכרות אותו אילו רק היה מטפל בזה מוקדם מספיק. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי