  
  
  
|
 |
|
||
  אין מי שיקום, כולם מסודרים |
|||
|
|||
אפתח בפניה אישית: יריב, אמנם דבריך מנוסחים יפה, אך איני יכול שלא להזדעזע מהתבוסתנות לה אתה מטיף. כולי תקוה שמקורה אך ורק ביאוש מוחלט ממצב החברה, שכן כזה יכול לפוג עם הזמן. ועתה לגופו של עניין. מובן הדבר שהחברה מורכבת מיחידים, ושלכל אחד מאותם יחידים ערך עצמי שלא ניתן לכימות. ידוע גם שכקבוצה בני אנוש נוטים לפעול לפי המכנה המשותף הנמוך ביותר, יותר מאשר לפי זה הגבוה ביותר. ולמרות זאת הגזע האנושי הגיע לכמה הישגים נאים, שאין לזלזל בהם, בתחומים רבים מספור. תרבות הינה אסופת ערכים, אשר חברה מסוימת מקבלת על עצמה, מכורח העובדה שמרבית חבריה בחרו לאמץ אותם כחיוביים ביחס לשאיפותיהם האישיות. היות שכך, ברצוני להציע שני מודלים לעיונכם. הראשון, הוא מודל המצב הקיים, יחידנות (אינדיבידואליזם) מוקצנת, כערך מושרש, כפי שמשתקף בחברה הישראלית דהיום. אנחנו זקוקים לימי שידורים מיוחדים בערוצי הטלוויזיה כדי לזכור לדאוג ליתום ולאלמנה, למבצעי התרמה למען הלויים ומחוסרי העבודה ולא ראוי לציין את יחסינו לגר. כל זאת, תחת כסות של ''חוסר ברירה'' ושל ''ארץ יהודית'' (ארץ, פיסת קרקע, ולא מדינה, מוסד הבא לשקף ארגונית את החברה). השני, הוא מודל הברירה, חיי חברה וקהילה. במודל זה, היחיד לוקח חלק בחברה לא כעוד גורם בסבב המזומנים מקופת המדינה וחזרה אליה, אלא כבעל מהות של ממש. על היחיד לשאוף להגשים את עצמו, את אותן סגולות מיוחדות שעושות אותו לשונה מכל יחיד אחר, למקודש (במובן המילולי של המושג). האדם מצטרף לקהילה ולחברה אשר תומכים בו בצורה המיטבית (גם אם לא בהכרח המירבית), ותורם להם את מהותו. איני טוען כי המודל השני הוא חסר פגמים, אך ברמה האישית הייתי מעדיף לחיות במסגרתו, תחת מסגרת המודל הראשון. הדרך ממודל זה למודל זה ברורה, פשוטה וקשה - דרושים אנשים אשר יאמינו במודל השני, די הצורך כדי לחנך את סביבתם לחיים לפי מודל זה. אני, מצדי, עושה זאת כמיטב יכולתי. ואתם? | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי