|
דוד, מאמר יפה ונבון, אך בכל זאת אני חולק עליך במספר דברים. ראשית, בהנחת היסוד שלך, המקובלת על הרבה כלכלנים, לצערי, שהמדד החשוב להצלחתה של מדינה הוא הצמיחה או התמ''ג. זה אמנם קל למדידה, אך לא מודד בהכרח לא את האושר ולא את החיים הטובים. נכון ששוק גדול ופתוח מאפשר צמיחה, בעיקר במדינות שקודם היו סגורות, אך כפי שאנו רואים לגלובליזציה יש מחיר, מחיר כבד של תנועות הון, סחורות וכח אדם, ובהחלט יתכן שתוצאת הצמיחה היא הרבה עניים ומעט עשירים. וכאן אנו מגיעים לבעייתנו העיקרית. פער העושר, ההכנסות הבלתי סביר אצלנו, בודאי כמדינה הנידרשת עדיין למידה רבה של סולידריות חברתית.
הדרך ליצירת פער הכנסות סביר מבלי להוסיף עוד עיוותים ומיגבלות לפעולת הכלכלה המקומית היא לא משטרה מטופשת אלא דרישה להצהרת מס שנתית מכל אזרחי המדינה, כמו בארה''ב, כמו בצרפת וכמו כמעט בכל מקום. ואם מישהו יתפס במידגם בהעלת הכנסות, יטפלו בו ביד חזקה ובלי שום הנחות ומיסוי בגובה סביר על כל מקורות ההכנסה, וגם על ההון, בעיקר ההון הניצבר (מס ירושה). כי אין שום סיבה שפער אי השיוויון ילך ויגבר עם השנים, וזה מה שקורה כאן |
כמה הערות
