|
נושא מערכת היחסים שילטון מרכזי מול שילטון מקומי הוא כאוב, בעייתי עד מאד. אין כאן שחור ולבן. למעשה הגרעונות ברשויות המקומיות התחילו לגדול ולהמריא כאשר המדינה התחילה להעביר את האחריות התקציבית לרשויות, ומצד שני העבירה אחריות חלקית לנושאי רווחה וחינוך, נושאים שכלל אינם בעצם מופיעים בפקודת העיריות שהיא עדיין הבסיס לפעולת השילטון המקומי. הממשלה גם מטילה אחריות ישירה על הרשויות - למשל חייב להיות מבקר וחייב להיות מהנדס, ואלה אנשים שעולים הרבה כסף. התוצאה היא לא רק גרעונות ענקיים, אלא דחף של ראשי הרשויות למצוא מקורות ארנונה ריווחיים - כלומר, ארנונה מסחרית ותעשיייתית. זו שוב דוגמא למערכת יחסים בין הון לשילטון. זו שוב דוגמא איך אנו במו ידינו מגיעים להרס כל תיכנון אזורי מתקבל על הדעת, מביאים להתרוקנות מרכזי הערים מליבן המסחרי, על כל המשתמע מכך. אנו בדרום חיים עם עיוותים בלתי ניסבלים לטובת המועצות האזוריות (כן, דוד, מישהוא דאג לשרטט את המפות בצורה שכל אזורי התעשיה הגדולים בנגב נימצאים אצל רשויות אזוריות, כאשר כל העובדים בהן באים מערים שלא נהנות מהארנונה. זה נכון למא. תמר מול ערד ודימונה, וכך גם רמת נגב מול הערים שבגבולה, וכן הלאה) יש הרבה פיתרונות, החל ממיסוי משווה של הארנונה, דרך הצעות למינוי מנכ''ל עיר מקצועי במקום ראש עיר, וכלה, ברעיון בו אני תומך, להקים מערכות שילטון מרחביות שבהן נוכל, תושבי הנגב לחות, להתאחד סביב אינטרסים משותפים, ולא נאפשר שיטת הפרד ומשול הנהוגה, לצערי, לקפח את הנגב.
ועל כך, אולי במאמר ניפרד.
ועוד דבר באותו עינין: בתחילת מרץ מתוכננת ''ועידת אזרחי הנגב'' יום שלם של דיונים לקביעת סדר היום שלנו.
וכל הדרומיים מוזמנים! |
הרשויות המקומיות - לאן
