|
אני אצטט קטע קטן מספרו של יעקב ניוזנר ''תמורות ביהדות, מפילוסופיה לדת'' (ואני מבקש סליחה מראש את התרגום שלי יוצא קצת עילג):
בין השנים 200 ל 400 לספירה, היהדות עברה מפילוסופיה לדת... מהגדרת המלה ''יהדות'' בהקשר הזה, אשר איננו תאולוגי אלא תיאורי, אנליטי ומשווה, מתבקשת ההבנה שדת היא מערכת של סדר חברתי שעוצבה (אם למעשה ואם בדמיון) על ידי המאמינים... במערכת דתית (לענינינו, ''יהדות'') כוונתי לתאוריה של סדר חברתי המבקשת לאשר סמכות על טבעית והכוללת תפישת עולם (פילוסופיה), דרך חיים (כלכלה), ותאוריה על ישות חברתית (פוליטיקה). רכיבים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי כאתוס, אתיקה או אתנוס... ההגדרה לדת בהקשרנו: תאוריה דתית לסדר חברתי המסדירה (לפחות בתאוריה) את הדרך בה ישות חברתית רואה את העולם ומנהלת את עניניו.
(ניוזנר הוא מומחה לחקר הדתות בכלל ולחקר היהדות בפרט, שכתב בין השאר ספרי פרשנות ותרגומים על התנך, תלמוד, משנה ועוד.)
עכשיו, כל זה לא שולל את רצונם של אנשים שונים להתייחס לדת שלהם, ליהדות, ''מבפנים'', ז''א, מבלי להתייחס להקשרים שמחוץ לטכסטים הקנוניים והמשניים של אותה הדת. אלא שבאותה נשימה, אין הם יכולים לבטל ולשלול את הים העצום של מחקר שממזג ראיה ''מבחוץ'' ו''מבפנים'' על היהדות.
נקודה חשובה נוספת. זה שישנן דעות שאיננן מבוססות באופן בלעדי על ראיה ''מבפנים'', לא אמורות לשלול ולבטל את עצם החוויה האמונית או את דרך החיים של אנשי האמונה. לכן, קשה לי קצת להבין מדוע מגיבים שונים מוצאים לנכון להיכנס למיגננה תוקפנית (ובוטה לעיתים), למיקרא דעות, שבעדינות אפשר לומר שהן מנסות להבסס על ראיה רחבה יותר. |
הסתכלות ''רק מבפנים'' או ''גם מבחוץ''
