|
על רובנו, ואני מתכוון בעניין גרעיניו של המיתוס. אלא שנראה לי שבין הגרעינים הקמאים לגילגול הסיפורי עברו כל כל הרבה איונים שמשקל האירוע הספציפי התגמד, בעוד משקלה של המשמעות האידאולוגית הפך להיות אונטולוגיה מחייבת.
גם בחומש הקונסרבטיבי יש מאמר על המבול, שטוען שהסיפור התנכי איננו אלא גילגול של סיפור/מיתוס/אגדה בבלי ושומרי עתיק. סביר להניח שסיפורי מבול מקורם באזור ההוא מפני שישנם תיאורים של מקרי הצפות ושטפונות נרחבים באזורי הנהרות הגדולים והביצות (גם במצרים היו שטפונות והצפות נרחבות).
יש נקודה אחרת שחשובה יותר לדיון הקטן הזה, והיא שמטרידה כ''כ את נשמתם של אי אילו מגיבים. מלב הממסד האמוני (ולטעמי לא משנה באיזה זרם או גוון ממסדי מדובר) יוצאת הכרזה רשמית שספרי האמונה והתורה אינם תיאור היסטורי או גיאוגרפי (לפחות לא תיאור נאמן), אלא מסמך הגותי-רוחני שעיקרו האמונה, חיוביה, השלכותיה, תורת המוסר שלה וכיוב'. |
כתבת דברים מאד שמאד מקובלים
