  
  
  
|
 |
|
||
  לא רלוונטי |
|||
|
|||
על נאומו של בוש, הנאום שהעולם כולו חיכה לו בקוצר נשימה, שמענו פרשנויות רבות. הנה פרשנות נוספת. ובכן, בשורה התחתונה בוש אומר דבר פשוט וברור מאוד: ערפאת - לא רלוונטי. נקודה. בכך בוש כמובן לא אמר שום דבר חדש (עבורנו), הוא בסה''כ צירף את שמו לחבורה מכובדת, אשר כבר מזמן משדרת בדיוק נמרץ את אותו המסר: בני בגין, נתניהו, ברק, שרון, מופז, פרקש, וקצב. איש איש בעיתוי בו הוא התפכח ובניסוח החביב עליו, אבל המסר אותו מסר. והמסר הוא זה: ערפאת היה טרוריסט ונשאר טרוריסט. ערפאת איננו מוביל לשלום, הוא איננו מעוניין במדינה לצד ישראל, הוא מעוניין במדינה במקום ישראל. ערפאת נותר עקבי ונאמן לדרכו המקורית ולאמנה שלו: השמדת ישראל. (אגב, אם נמשיך את קו החשיבה הזה הרי שאין מנוס מן המסקנה, שהסכם אוסלו היה כולו הונאה מצידו של ערפאת. אבל, דברים חד משמעיים כאלו פוליטיקאים בתפקיד ממלכתי, כמובן, עדיין אינם יכולים לאמר). === אם נמשיך לנסות להתבונן בין השורות, אולי נצליח גם להבחין, שבניסוח המתוחכם והמדהים שלו, בוש למעשה מתחיל במסע הארוך של דה - לגיטימציה לטרור הפלסטיני. הוא אדם פיקח, הוא רואה את העתיד, והוא מתחיל להכין את דעת הקהל העולמית לתפנית. בוש מבין שהמשחק הכפול של ''גינוי הטרור תוך כדי תמיכה במטרתו'', ו''הזדעזעות מהטבח תוך כדי הצדקת יעדיו'' - חייב להפסק. התפיסה הזו של הפרדה מלאכותית בין המאבק ובין הדרך, בין השאיפה הלגיטימית למדינה ובין הטרור - היא תפיסה שגויה ועליה לעבור מן העולם. הטרור איננו ''לכלוך'' המזהם את ''כפיהם הזכות'' של הפלסטינים, הטרור הוא חלק בלתי נפרד מהם וממאבקם. והוא עושה זאת בחכמה: הוא העביר את הכדור אליהם. הבחירה כעת היא (לכאורה) בידיהם: אם העם הפלסטיני ימשיך ויבחר בטרור, הרי שהטרור יהיה בחירתם המודעת והאיסטרטגית, עם כל המשמעויות הבינלאומיות הנובעות מכך. תבחרו: או מאבק לגיטימי, או טרור. אם טרור - אז בטרור נלחמים. אם מאבק לגיטימי - אז בשמחה, אבל בלי טרור. זהו המסר התפיסתי החדש שג'ורג' וו בוש משגר לעולם, ועל כך הוא ראוי למלוא ההערכה. (מי יודע, אולי גם לבין לאדן היתה יד בגישה המפוכחת והמרעננת הזו של בוש...). === נקודה בסיסית נוספת שמשדר בוש היא: קונספציית הכניעה - גם היא לא רלוונטית. זו הסיבה העיקרית לכך שהשמאל הישראלי קיבל את נאומו של בוש בהלם ובתדהמה. השמאל השבוי בקונספציית הכניעה, השמאל אשר איננו מסוגל להשתחרר מן הדבקות באמונה הפנימית החזקה שלו לפיה פתרון אמיתי לסכסוך יכול להגיע רק על ידי שימוש בשיטת ''הגזר והגזר'': קרי חנופה לערפאת ומאמץ חסר גבולות לרצותו, השמאל אשר שם את כל יהבו על רצונו הטוב של אדם אחד, מבין שקריסת ערפאת היא למעשה גם קריסתו. ברגע שבוש משדר מסר לפיו - ''כניעה אווט'', השמאל בפאניקה (אם כי כלפי חוץ בולעים את הרוק) . . . בן עמי אמר שלנאום לא תהיה שום השפעה, ושריד אמר שבוש מדבר כאילו ישראל היא שווייץ. ובכן, מר בן עמי הנכבד איננו מבין איזו עוצמה יש לתהליך של שינוי תפיסות בדעת הקהל הבינלאומית, והוא יתפלא לגלות בטווח הארוך עד כמה חשוב ורב השפעה היה הנאום הזה. גם מר שריד הנכבד בטווח הקצר אכן צודק: איש לא השלה את עצמו שהעם הפלסטיני בכלל מסוגל להעיף את ערפאת (גם לו היה רוצה בכך). הטרור ימשך, זה ברור כשמש. אבל מעתה מתחיל תהליך של מהפך בתפיסות: הפלסטינים יתחילו להיות מוצגים בעולם כעם אשר קיבל מבוש אופציית שלום אך העדיף את הטרור, וכאן בדיוק מתחיל תהליך הדה לגיטימציה שלהם ושל מאבקם. וכאן הגענו לנקודה הישראלית. גם עלינו לעשות את חלקנו ולהצטרף למסעו של בוש, מסע הדה לגיטימציה לטרור הפלסטיני. השמאל נקרא לדגל, עליו לוותר על קונספציית הכניעה (היא כבר לא רלוונטית), וגם על קונספציית ה''נחמדות'' (לא חייבים להתייחס בחביבות וב''הבנה'' לכל תרבות, בוודאי לא לתרבות של טרור). על השמאל הישראלי לקלוט שכל עוד יש טרור – אין ''מאבק לגיטימי'', וכשיגיע המאבק הלגיטימי - הרי שהוא יהיה בלי טרור (בוודאי לא ''מכונת השמדה'' מפלצתית ומשומנת, שתיאבון המוות שלה אך גדל וגדל וגדל). לא ''כזה'' ולא ''כאילו''. מעתה כבר לא נילחם בטרור ''כאילו'' אין שלום ונילחם בשלום ''כאילו'' אין טרור... גמרנו, אלו קונספציות של העבר, צריך להשתחרר מהן. מעתה כאשר יש טרור אין אופק מדיני. רוצים אופק מדיני? רוצים תקווה למדינה? אין שום בעיה, רק הפתעה: מעתה הקשר בינה ובין טרור הוא בדיוק קשר הפוך . זו היא הקונספציה החדשה, ומוטב גם לשמאל שיקבלה במהרה, ויצטרף אל עם ישראל כולו, כעם אחד ומאוחד, הנילחם כאיש אחד כנגד הטרור. ללא שום קריצה, ללא שום הצדקה, ללא שום ''הבנה'', וללא שום פיתוי או פרס הממתין לטרור ברגע שינצח. מסע הדה לגיטימציה בו פתח בוש הוא תהליך איטי ארוך וכבד (לא קל לשנות תפיסות בינלאומיות), אך השמאל יכול להאיץ אותו. התפכחות השמאל הישראלי תגרור מיידית תגובת שרשרת שתוביל גם להתפכחות מהירה של אירופה. כניעה פשוט איננה אופציה. כניעה לטרור תוביל לדרישות חדשות, והטרור לעולם לא יפסק. הגיע זמן להתפכח. הגיע הזמן, חבר'ה... ביבי, ברק, שרון, מופז, פרקש, קצב, עכשיו גם בוש... כולם כבר התפכחו - אבל... השמאל בשלו: ממשיך ללמד את כולם... (אולי על זה שר המשורר: ''שמש עולה, יורד גם הליל, רק הליצן עוד ממשיך וצוהל''). די, די, אפילו לאבסורד צריך להיות גבול... נאומו של בוש, בהיבט ההיסטורי, הוא המסמר הרשמי הראשון בארון המתים של אידאולוגית השמאל (אשר זה מכבר נמצאת בתהליכי גסיסה). האם צדקתי? האם הבנתי נכונה את הלך הרוח? ימים יגידו . . . (אגב, האם צפויים עוד ''זיגזגים''? בהחלט: גם שרון, אבל גם בוש נתונים ללחצים). ==== העולם הנאור עומד בפני מאבק תרבויות מורכב, מתוחכם וקשה מאין כמותו, כנגד תרבות האיסלאם. לצאת בגלוי כנגד כל האיסלאם הרי זה בלתי אפשרי, ומן הצד השני כניעה לטרור האיסלאמי פירושה השמדתנו. למזלנו, יש לנו מנהיגים מעולים המובילים אותנו בצורה הטובה ביותר האפשרית במצב העדין והרגיש הזה: בוש ושרון. ועל זה אולי יאמר: ''יש לי בטחון בשלום של בוש ושרון'', ו - ''תנו לבוש ולשרון לנצח''. ואנא מכם, חדלו נא מללמד אותם, הם יודעים היטב מה הם עושים. רק אל נא תעמדו בדרכם, ותודה מראש. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי