  
  
  
|
 |
|
||
  האוטופיזם המשיחי של גלעד |
|||
|
|||
הרצון להגיע למצב שבו לא נספור - לעולם - ולו מת אחד - הוא רצון נאצל, שאיפה נעלה, יעד נשגב - שאני שותף לו בכל ליבי. הבעיה נוצרת כאשר נתפסים לאיזו מין מחשבה שניתן לממש את חזון אחרית הימים כאן ועכשיו - או אפילו בעוד שני דורות. אני מעדיף לספור 2 גופות בשנה - מאשר 20 בשבוע; אני מעדיף להתאבל על 5 מתים בשנה - מאשר 50 בחודש; אבל אם אתפתה ולו לרגע לחשוב שישנו איזה ''מתכון'' או ''פטנט'' להגיע לאפס מתים בשנה - אתחיל במהרה לספור 1000. וזה מה שקרה לנו כאשר בעלי ''פטנטים'' כאלה תפסו את השלטון בשנת 1992. על איזה ''שלום חם'' עם ירדן אתה מדבר? על החרם שמטילים על ישראל כל האגודות המקצועיות, התרבותיות והאקדמיות בירדן? על הטקס השנתי שבו חיילי צבא ירדן דורכים על מגן-דוד מרוסק? על ההתקפות האנטישמיות הבוטות בעתונות הירדנית? על טבח הילדות בנהריים או רצח דיפלומטים ואנשי עסקים ישראליים בירדן? על העדר השגריר הירדני בישראל? על מעורבות אזרחים ירדניים בטרור נגד יהודים? במה שונה ה''שלום החם'' של ירדן מה''הסכם הקר'' של מצרים? אתה הרי ''לא נותן לעובדות'' לבלבל אותך - אז קדימה, תתחיל לפלוט את העובדות, אחת, אחת. אני שמח שבניגוד לרמי נוידרפר - אתה מבין שלפחות עם ה''שונאים'' וה''צורר מרמאללה'' אי אפשר לדבר; אבל עדיין אתה שבוי בדיבוק של חיפוש אובססיבי אחרי ה''מתון התורן'', שאיתו תוכל ''לדבר''. מהיכן היא התשוקה הבלתי-נשלטת הזאת ''לדבר''? הקדחת הפטפטנית הזאת מעבירה אנשים טובים וחכמים על דעתם, עד כדי כך שהם שכחו שלא באנו ארצה לדבר ולהידבר בה, אלא לבנות, לעלות, לנטוע עץ ולהקים יישוב; לחדש את שפתנו ואת תרבותנו כקדם, ולבצר את עצמאותנו הממלכתית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| האוטופיזם המשיחי של כולנו |
|||
|
|||
נו, אולי יעציב אותך לדעת שאני לא לבד, אבל כפי שחזרתי ואמרתי כאן בפורום, מהשחשוב הוא ההנהגה האלטרנטיבית. לא די לטעת עץ, צריך לדאוג שהוא לא יעקר במלחמה הבאה. הדרך היחידה להשיג זאת היא ע''י ייצוב האזור בתהליכי שלום עם הפרטנרים המתאימים. ולכותרות היום בנושא זה: דומני, אריה, שאין כבר מישהו מרכזי שיכול לייצג אותך. או שתבין שאבד על גישתך הכלח, או שתתרגל לאכזבות, עד ליום בו אני מקווה שתגלה כי אכן היתה דרך שונה מזו של יוסי ביילין ושלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלעד הנכבד |
|||
|
|||
למרבה הצער היו מקרים שבהם אפילו עם שלם הלך אל האבדון. העובדה שאין מישהו מרכזי שמייצג אותי (באופן מלא) - יש בה כדי לאכזב, אבל אין בה כדי לשנות אמיתות יסוד. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי