|
א. העובדה שמדינות דמוקרטיות ולא דמוקרטיות מגיעות לפעמים להסכמים בינהן אינה סותרת את ההנחה הראשונית שדמוקרטיות אינן נלחמות זו כנגד זו. הסכמי פיקוח הנשק בין ארה''ב לבריה''מ היתה במסגרת ה'מלחמה הקרה' בינהן, וההסכמים לא הפסיקו את העויינות ההדדית.
במבט הסטורי אומנם ההסכמים היו מבין הגורמים שהאיצו את פתיחות בריה''מ למערב ובסופו של דבר גם לקריסתה, אך לא הגורם המרכזי. דווקא המודרניזציה, תקשורת גמישה ומגוונת פתחו את החברה הרוסית למערב וקילפו את הסגירות הרוסית שסייע לשמירה על המשטר.
ב. ''.... לא תחזיק מים אצל אף מדינה אחת , כולל לא אצל הטובים שבידידינו.'' - האם השיקול הראשוני שלנו צריך להיות אם זה ''יחזיק מים או לא אצל ידידותינו''?
רק ראיה מפוקחת ונכונותץ להתמודדות ארוכה תוכל לסייע לנו להתמודד עם הדחיה הערבית אותנו. לעומת זאת קפיצה שוב ושוב להסכמי שלום כושלים לא מחזקת את הבטחון שלנו וגם לא מקרבת שום שלום. |
לא בדיוק
