  
  
  
|
 |
|
||
  עצוב |
|||
|
|||
מספר המשורר נתן יונתן שבהיותו בהכשרה בחוות חפציבה לגדות נחל חדרה, טייל יום אחד לאורך הנחל עד שיפכו. בהגיעו לשפך ראה שהנחל נפסק ויש תלולית חול שחוסמת את זרם הנחל אל הים. (זאת כמובן אשלייה כי המים ממשיכים לזרום אל הים מתחת לתלולית החול.) המראה המופלא מאד הרשים אותו והוא תיאר אותו בשפתו השירית: חופים הם לפעמים / נתן יונתן חופים הם לפעמים געגועים לנחל שאהב. יש במקומות שלנו נחלי אכזב, ראיתי פעם חוף שעזבו הנחל ושכחו והוא נשאר עם לב שבור של אבנים וחול. גם האדם יכול שישאר נטוש ובלי כוחות כמו החוף. אף הצדפים כמו שחפים או כחופים, גם הצדפים הם לפעמים געגועים לבית שיהיה, ורק הים שר שמה את שיריו. כך בין צדפי לבו של האדם שרים לו נעוריו. (זוהי כמובן גירסת השיר, לא זו המולחנת שהיא קצרה במספר שורות) נראה כמו שיר נבואי. איך ניטשנו ככה, מעניין מי הנחל ומי החוף. חוות ההכשרה של ''הוזים'' לוחמים ובונים תיקרא על שמו של אחד הבריונים הגדולים שהסתובבו בשכונתנו הדלה. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי