  
  
  
|
 |
|
||
  האם לא הגיע הזמן לאלץ שליטים איסלמיים |
|||
|
|||
לצאת בהכרזות פומביות נגד מטיפים לשיהאד ? האם לא הגיע הזמן לפקח ולהגביל את המטיפים במסגדים ברחבי העולם המוסלמי ? עד מתי ימשיכו מדינות נאורות להיות ''יפה נפש'' כלפי האיסלם, כפי שעדיין קיימים אצלינו קומץ ''יפה נפש'' מהשמאל ? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| האם לא הגיע הזמן לאלץ שליטים איסלמיים |
|||
|
|||
המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת במיסגרת שבתון, רואים את עצמם כברי סמכא ופוסקי הלכות בנושא). ישנם לא מעט שינויים בתחום של חופש הפרט וזכויות האזרח שמיתבטאים בפגיעה {לא מי יודע מה] בנוחיות שהאמריקאים התרגלו לה. זה אפילו לא מיתקרב למה שמקובל מימים ימימה בארצות הדמוקרטיות במערב אירופה, שלא לדבר על אחרות מבין המדינות המיתהדרות בשם ''דמוקרטיות''. המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל המאמר מכסה טוב את המצב. טעות מס' 1. במקום ''פעולות'' [של ארה''ב נגד הטרור], הרבה יותר מדוייק לאמר ''''דיבורים''. יש כמות מרשימה של הצלחות ברמה הטקטית, אבל ברמה האסטרטגית מילחמתה של ארה''ב בטרור היא כישלון טוטלי. הכישלון נובע בראש ובראשונה מעצם ההגדרה ''מילחמה בטרור''. מילחמה מנהלים לא נגד מושג. מילחמה מנהלים נגד אוייב. האוייב יכול להיות עם או קבוצת עמים, אירגון או כל קבוצת אנשים, ולפעמים גם אנשים בודדים. כשנימנעים להגדיר מי האוייב אי אפשר ליצור מוטיבציה ואף פעם לא יודעים מתי ואם המילחמה היסתיימה. עצימת העיניים וההימנעות מלקרוא לילד בשמו בשל סיבות של תקינות פוליטית הפכו את המילחמה בטרור לפארסה. טעות מס' 2. בעוד שזה נכון שכתוצאה מתקיפת מיגדלי התאומים חל שינוי בהיתייחסות לטרור, ובמרבית העולם מקובלת היום הגדרת הטרור כפגיעה מכוונת באזרחים, אזרחים ישראליים אינם ניכללים בקטגוריה של ''אזרחים''. עדיין קיימת ההיסתייגות שפגיעה מכוונת באזרחים ישראליים איננה בחזקת טרור. זה נכון גם כאן בארה''ב - מספיק לקרוא את התאורים של הפיגועים האחרונים כפי שהופיעו במרבית אמצעי התיקשורת כאן ובהודעות הרישמיות של מחלקת המדינה. עורך של אחד העיתונים אפילו פירסם מאמר מערכת בו הוא מסביר שלכנות את הפיגועים הללו כ''טרור'' זו ''נקיטת עמדה'' בסיכסוך, דבר הסותר את ''היושר העיתונאי'' . . . טעות מס' 3. באשר ל''אווז הבר'', יש מידה רבה של הגזמה בכל כל מה שקשור לפגיעה בחופש הפרט וזכויות האזרח בארה''ב במיסגרת המילחמה בטרור (אני מישתומם כל פעם מחדש איך אנשים שכל הידע שלהם מיתבסס על קריאה בעיתונים, ביקורים קצרים, ואולי אפילו שהייה יותר ממושכת ב | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי