|
הגישה הכלכלית-חברתית, זו שאינה מודרכת ע''י האמונה והבטחון בה`, גורסת שבעולם קיימת כמות מוגבלת של משאבים, האמורים לאפשר את החיים עלי-אדמות ולהנעימם. כל אדם נאבק במשך ימי חייו כדי להשיג לעצמו את המירב ממשאבים אלו בשיטת ''תפוס ככל יכולתך''. לגישה זו מתלווה תוצאה חברתית שהיא לעתים בלתי רצויה: כל אדם הופך בהכרח למתחרה של רעהו. בהתאם לגישה זו כל נתון וחפץ הנמצאים בעולם מהווים אובייקט לתחרות. לדוגמא, אדם המגיע לתחנת אוטובוס רואה בממתינים שם את מתחריו על מקומות הישיבה באוטובוס העומד להגיע.
גורם התחרות בספורט, נחשב כמדרבן להישגים. הרצון לרוץ מהר אינו נחשב כגורם העיקרי בקידום המהירות, הרצון לרוץ יותר מהר מהאחרים הוא הקובע. החברה נותנת את אישורה לגישה זו: הפרס ינתן לא למי שרץ מרחק מסוים בזמן נתון, אלא למי שרץ מרחק מסוים יותר מהר מהאחרים. תחרות הריצה מהווה דוגמא לתחומים נוספים בחיינו.
תחרות זו אינה נערכת רק סביב משאבים חומריים; היא דומיננטית מאד בתחום רכישת הערכת הסביבה. הרצון להתבלט הוא תחרותי במהותו, והוא מושג ע''י נצחון על הזולת. שתי דרכים קיימות בתחום זה: להתעלות ולהשתפר יותר מהזולת או מאידך, להשפיל את הזולת ולהנמיך אותו. התמודדות תמידית זו גורמת לכך שבדרך כלל במקום שהאדם ישקיע את כל מאמציו לשיפור אישיותו, הוא משקיע את מירב מאמציו בהתמודדות עם החברה.
הפניית המאמצים להתקדמות בתחום החומרי, שהוא חיצוני לאדם, מובנת היטב לאור השיטה הפסיכולוגית שקנתה לה שביתה בהליכי המחשבה של חברתנו. שיטה זו רואה במכלול תכונותיו של האדם נתון קבוע. האדם אינו חייב ואף אינו מסוגל לשנותן. שיטה זו קיבלה חיזוק רב בדורות האחרונים: פרויד שטען שאדם נדחף לעינוגים, ואדלר שטען שאדם נדחף לרכישת כוח, חיזקו גישה זו. לפי דעתם האדם אומר לעצמו: מהותי, נטיותי ודחפי הם המכוונים אותי לעינוגים וכוח, ולכן עלי להפנות את חיי לכיוון זה. ''חובתי'' לנצל את תקופת שהותי עלי אדמות בהתאם למגמת דחפים אלו. במערכת החיים של האדם הבלתי מאמין, מגמה שתכליתה שיפור עצמי ללא קשר לחברה, כמעט ואינה קיימת. הצורך בשיפור האישיות קיים בתוככי מערכת היחסים שבין האדם לבין החברה הסובבת אותו. |
התלות בחברה
