  
  
  
|
 |
|
||
  חופש הדיבור ושמירת הלשון |
|||
|
|||
. תופעת הדיבורים האסורים לא התעוררה לראשונה בדורנו. רעה חולה זו קיימת בעולם מקדמת דנא. את שורשיה אנו מוצאים כבר אצל הנחש הקדמוני שהמיט שואה על האנושות. אולם למרות שהבעיה קיימת כבר, כאמור, מקדמת דנא, ההתמודדות עימה הפכה לקשה מאד בתקופתנו. נושא שמירת הלשון נחשב כבלתי מקובל בזמננו בחברה הכללית. בעולם של היום הערך ''המקודש'' ביותר הינו הדמוקרטיה. ההשלכות הנובעות ממנה הן ''זכויות הפרט'' לצורותיהן השונות, ובכללן ''הערך המקודש'' ששמו ''חופש הדיבור''. כאשר נתבונן בתופעה זו בעמקות נגלה גילוי מדהים. מי שסבור שבעולם ''החופשי'' לא קיימות ''אמונות'' ולא מצוי פולחן אינו אלא טועה. אמנם צורות הפולחן העתיקות עברו זה מכבר מן העולם, אולם ''עבודה זרה'' לא חדלה מלהתקיים, היא רק פושטת צורה ולובשת צורה. את מקומם של פסלי העץ והאבן מעשי ידי אדם, שהיו מקודשים בעולם העתיק, תפסו בימינו רעיונות ואידיאלים פרי הגות אנושית. אנשים סוגדים להם לא פחות מכפי שהיה מקובל בעבר. סגידה זו תובעת מבני האדם גם קרבנות. אחת מ''אמונות'' אלו היא הדמוקרטיה, וגרורה שלה היא עיקרון חופש הדיבור. מי שמעז לכפור בעיקרון ''נכבד'' זה, אחת דתו להימנות בין ''מורדי האור, אויבי הקידמה ושרידי ימי הביניים''. לנוכח יחס זה לחופש הדיבור אין פלא איפוא שמי שאינו אמון על מהלך החיים התורני, אינו מבין כלל כיצד ניתן להגביל אנשים בדיבורם. אולם אנו הנאמנים לאמונתנו שהתורה לא תשתנה כלל לאורך הדורות ושאיסוריה נשארו ויישארו בתוקפם, חובה עלינו להיזהר מאד במוצא פינו ולחפש דרכים כיצד להקטין את מימדי חטא הלשון. בתחום לשון הרע, כמו גם בתחומים רבים אחרים, כאשר רוצים לבער נגע יש לחשוף את שורשיו ולטפל בהם באופן יסודי. טיפול יסודי במחלה דורש התחקות אחר הגורמים והסיבות למצב החולני. תרופות הרגעה משככות אמנם כאבים, אולם הן אינן מעלות ארוכה למחלה עצמה. אם נכונים דברים אלו לגבי המחלות הגופניות, קל וחומר שהם נכונים בתחום הדיבור, שלאמיתו של דבר הוא משקף מרכיבים נפשיים עמוקים. ניתן להידרש לבעיה זו גם מכיוון נוסף. אדם הלומד את ההלכות הרבות של לשון הרע ורכילות ומתוודע לחומרתן, עלול להחליט לגזור על עצמו שתיקה מוחלטת, כדי להימנע מכל איסור. מסתבר שזהו פתרון קל המסייע לברוח מהמערכה, אולם צעד זה אינו מתבקש מאיתנו. הדיבור הוא ''מותר האדם מן הבהמה'', לא יתכן שנוותר על כח הדיבור שבו מתבטא יחודינו. בכח פיו מסוגל האדם לחולל גדולות ונצורות. ולכן, אין זה הגיוני להימנע מלדבר. יש לדעת שדוקא בשל חשיבותו הרבה של כח הדיבור, כה חמור הוא השימוש הנעשה בו לרעה. לא שתיקה מבקשת מאיתנו התורה, אלא בקורת קפדנית על מוצא פינו. אין לראות את הדיבור כאסור, אדרבה, הוא עשוי להיות מועיל וחיובי. התופעה השלילית היא הדיבור החופשי נטול הרסן, נגדו יש להתקומם וממנו יש להמנע. יש לבחון היטב את המניעים לדיבורים האסורים, כך נוכל לבודדם ולהתמודד איתם כדבעי. לימוד הלכה, החשבת הנושא ותשומת לב למוצא פינו יסייעו לנו להפוך את הדיבור לפנינת-חן שתהווה אבן פינה לכל מבנה האישיות הרוחנית שלנו. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי