|
לפי דעת חז''ל כשלונו של קורח נבע מרדיפתו אחר הכבוד. וכך אמרו חז''ל: ''ומה ראה קורח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל''. בתחילה ביקש קורח רק לקבל את המעמד שלדעתו הוא היה ראוי לו. לא עלה על דעתו לערער על מנהיגותו של משה רבינו. אולם כשתפקיד זה לא ניתן לו, רדיפת הכבוד שבה הוא החל גררה אחריה עבירות נוספות. מאחר שקורח ראה במשה את האחראי לקיפוחו, הוא ניסה לקומם את העדה נגדו ונגד אהרן אחיו, בטיעון: ''ומדוע תתנשאו על קהל ה`?''. אולם ההידרדרות לא נעצרה. בשלב הבא ביקש קורח לערער על כל המצוות שניתנו לישראל באמצעות משה.
זוהי פגיעתה הרעה של המחלוקת. בשעה שהיא פורצת, קשה להעריך עד היכן עלולים הדברים להגיע. מאחר שקורח חלק על מנהיגותו של משה רבינו, הוא המשיך לחלוק גם על כל המצוות, והתריס: ''הריני חולק עליו (על משה) ומבטל את דבריו''. לפי עדותם של חכמים לא זו בלבד שקורח כפר במצוות שמשה מסר מפי הגבורה, אלא שהוא עשה זאת בדרכי לגלוג. חז''ל ביארו שעל קורח אומר הכתוב (תהלים א, א): ''אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב''. קורח מכונה בפי הכתוב בשם ''לץ'', באשר: ''היה מתלוצץ על משה ואהרן. מה עשה? כינס עליהם כל הקהל, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות''. כך היא דרכו של היצר הרע, בתחילה הוא מסית את האדם לחלוק על רבן של ישראל, ולבסוף הוא נופל לשחת הליצנות, עד שהוא בז אפילו למצוות התורה.
התבוננות במחלוקות שונות המתרחשות בימינו הן במגעים הבין אישיים והן בתחום הציבורי מביאה למסקנה דומה. מחלוקות רבות החלו אודות דברים שוליים, אלא שאט אט גברה שם אש המחלוקת והיא הקיפה עולם ומלואו, הדרך לעצירת המחלוקת חייבת להיות בתחילתה, באותה שעה עדיין ניתן להציל! |
איה רוח החמס? היכן רוח הבלהות?
