|
השבת הינה יום המנוחה השבועי של עם ישראל. הוכח שאם אדם יעמול שבעה ימים רצופים ללא כל הפסקה במשך תקופה ממושכת, הוא יכרע תחת העול, ובסופו של דבר הוא לא יצלח עוד לעבודה. אולם, מה שהוא כה פשוט ומקובל כיום בכל העולם התרבותי, לא היה מקובל בעבר כלל ועיקר. העולם ''התרבותי'' בעבר כפר בעקרון זה שיש לתת לעובד יום מנוחה שבועי. הוא זלזל ביהודים על כך שהם שמרו שבת, ובשל כך הם הפסידו בקביעות לפחות שביעית מזמן עבודתם. הזלזול וחוסר ההסכמה היו ברורים למדי. היהודים השובתים אחת לשבוע היוו לדידם אבות-טיפוסים של אביונים הניזונים מחרובים. היהודים לבשו בשבת את מיטב בגדיהם, וכיון שהם לבשו אותם רק אחת לשבוע וביום זה הם לא עבדו, ממילא השתמרו בגדי השבת של ישראל זמן רב. בגדים אלו הפכו למשל ולסמל לאריכות ימים מופלגת. באמצעות ''בדיחות'' מעין אלו ביקשו אותם אנשים ''נאורים'' לחמוד לצון לשמירת השבת של היהודים. בדרך זו הם ניסו לעשות נפשות לשיטתם שעל האדם לטרוח בעבודתו יומם ולילה מבלי לשבות, ולדעתם ודווקא בדרך זאת תיבחן גדלותו.
היהדות, כידוע, לא נבהלה ולא נרתעה מלעגם של הגוים ומנימת הביטול שבה הם נקטו, כשם שהיא לא נרתעה גם מכוחם, מעוצמתם ורדיפותיהם. עם ישראל המשיך לשמור שבת בכל מחיר. לעיתים היו נצרכים לשמירה זו מסירות נפש, ויתור על פת לחם ועמידה מול עולם עויין. אולם, העם לא ויתר והמשיך לשמור על שבת קודש.
כיום, לאחר שהאנושות בגרה בכמה אלפי שנים למן אותם ימים, נעשה המושג `יום מנוחה שבועי` למקובל אצל כל האומות הנאורות. הכל נוכחו לדעת שדווקא המנוחה השבועית היא המעלה את פריון העבודה בשאר ימות השבוע, ובלעדיה העובד מתנוון. במקרה זה, כמו במקרים רבים נוספים, נכנע ה''הגיון'' של אומות העולם מול המציאות הבלתי מעורערת שאותה הכירה התורה זה מכבר. עקרון יום המנוחה השבועי הפך מאז לנכס של כלל האומות, והוא מוחזק בידם כנכס טבעי ומובן מאליו.
המפתיע בתופעה זו הוא שהאומות השובתות אחת לשבוע אינן עושות זאת בשבת קודש שלנו. אלו הקדימו את מנוחתם ביום, ואלו איחרוהו ביום, ואילו השבת המקורית נותרה נחלת עם ישראל. וכפי שנאמר בתפילה: ''ולא נתתו ה` אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים''. השבת הינה ברית רק בין הקב''ה ובין עמו ישראל, ואין לזרים חלק בה.
חשוב להוסיף שאצל עם ישראל יום השבת אינו מהווה יום מנוחה בלבד. יום זה רווי הוא בקדושה והוא משמש כזמן המוקדש ללימוד תורה ולהתעלות רוחנית. ההתנתקות מעבודה חומרית והשקיעה בתוככי הקדושה, יוצרות מזיגה ששמה: ''מנוחה וקדושה'', זהו סימלה של השבת, השבת של עם ישראל. |
מגמות גבור האנומיה, הברבריות, עוינות צפה ומגמות גג כלכליות
