|
הבעיה של הבקורת בכל מישורי היצירה היא שמבקרים אין להם אף לא שמץ של כשרונו של נשוא הבקורת. הם מתפרנסים מהם. לכן כל הדברים האלה והמושגים ובעיקר צורת הצגת הדברים אין לה שחר- כי הם בעצמם אינם מסוגלים לרדת להעיז ולהיכנס לתהומות ולעומק הנפש והיצירה כך להבין את עצמתו של האמן. לשון אחר- מקורותיו הרוחניים והנפשיים של האמן המבוקר, שונים לחלוטין ונמצאים במישור אחר מזה של הידע והרמה האמנותית של המבקר. הפסל יעקב דורצ'ין- שגדל איתנו בקיבוץ רמת דוד הסביר זאת כך:
בילדותו בראותו ספר בחלון ראווה ראה קודם כל את הכן שעליו ניצב הספר ויחד עם הספר הוא ראה זאת כיחידה פיסולית אחת. והיכן המבקר שיכול לרדת לעומק ולרוחב התפיסה הסביבתית של יעקב דורצ'ין- כשהכלים שלו הם מה מושגים שלמד באקדמיה לכל היותר. ואילו דורצ'ין הוא אמן חדשני ומיוחד שבכלל לא שייך לאמנות המוכרת.
זה כמו שהיסטוריון- המבקר את המניעים של נפוליאון- אבל כמובן שאינו יכול לרדת לעומק השיקולים שהנחו אותו- באותה תקופה-הוא רק יודע על תבוסת ווטרלו המוכיחה [לדעתו]שנפוליון היה מגלומן ודיקטטור ועוד כהנה וכהנה. כאשר בזמנו למדתי אצל עמוז עוז- ידידי שמעבר לואדי- הוא הסביר לנו את הסיפור של עמליה כהנא כרמון-'נעימה ששון כותבת שירים'. ואילו כשאני בעצמי קראתי זאת לראשונה כהכנה-לשיעור הבנתי שהנערה נסעה באוטובוס עם המורה שלה לספרות. עמוס עשה מזה רומן חדש ושונה..כי עם הכשרון שלו וההכרה כיצד הוא היה כותב זאת- הוא אכן מסוגל ויכול ואף מוכן לפרסם זאת- תוך התמודדות עם החומר ועם הקוראים התלמידים. ובקשר לנתן זך- שהלא זה הנושא- של אלי אשד..אז ככה- נתן זך המשורר אכן יכול היה להתמודד עם שירת אלתרמן שכתב על רחובות ברזל ואילו אלה שלא הבינו אותו אלה המבקרים שחשבו שהוא קטל את הקולגה - נתן אלתרמן. |
נתן זך המבקר והמבקרים.
