|
אדם שמבטו מרוכז בעצמו, רואה את כל הסובב אותו רק מבעד למשקפיו האנוכיות. הסתכלות מסוג זה על טובת הזולת גורמת לו להגברת רגש הקנאה. לדוגמא, אם הזולת קנה חפץ כלשהו, זוהי סיבה טובה לכך שיצר הרכושנות הפנימי שלו יגאה. אם הלה זכה למעמד או למשרה, יש בכך תמריץ לגידול תאוות השררה והכבוד האישיים של המתבונן בו.
צורת הסתכלות זו מביאה גם לצרות-עין המונעת השאלת חפצים לאחרים. דרך חשיבה מעוותת זו סבורה שאם פלוני יכול להשתמש בכלים שלי, כמעט באותה מידה שאני יכול להשתמש בהם, אם כן במה יוודע שאני הוא בעל הכלי ולא הוא? קל וחומר, שאם לא מצויים ברשותי כל הכלים שאני חפץ בהם, רצוני הוא שגם הזולת יחוש שלא הכל מצוי בהישג ידו.
התבוננות מעמיקה מלמדת שהעין הרעה היא אמה-הורתה של אמירת לשון הרע. כל צורה של דיבור רע יסודה בנוי על הסתכלות רעה. לאחר שפלוני מביט על הזולת בצורה שלילית, אנוכית ומעוותת, הוא מתפתה גם לדבר עליו סרה. אילו אותו אדם היה רואה את הזולת בעין חיובית, לא היתה לו סיבה שיוציא עליו דיבה, וגם לא היה לו ''חומר'' שממנו ניתן ל''ייצר'' לשון הרע או רכילות.
שואפים אנו לחיות בעולם החף מקנאה, מצרות עין ומדיבורים הגורמים לפלגות ולנרגנות. נדע שהבסיס עליו נוכל לבנות עולם קסום זה הוא מבט-העין. עין טובה הרואה בזולת אוהב וריע ולא מתחרה שיש להקפיד את דרכו, עליה נבנה את העולם החדש, עולם שכולו ידידות. |
חומר למחשבה עבורך
