  
  
  
|
 |
|
||
  פנומנולוגיה תודעתית של בן 17 |
|||
|
|||
בהקשר להווית ביתניה, והאמורפיות הניהיליסטית האלימינטיבית, יתכן שאני יודע במה המדובר שכן עברתי שלב תודעתי/רגשי דומה בגילי 16-17 (הגם שלמדתי בתיכון במגמה מטימטית/פיזיקלית..) ארשה לעצמי להחשף ולצטט מיומני מתאריך ה- 24 מרץ 1967 : מה שאכתוב עכשו לא יכתב מתוך בסיס של התרגשות הנחוצה להשראה. אני עייף לדאבוני, ובודאי אכתוב זאת בשטחיות. זו הדרך היחידה שלי להרגע.. למעשה, בשעת כתיבה כזו, אל כרחו רץ לו העט, וכותב דברים שלא חשבתי להגידם, על פי רוב שטחיים.. הגעתי ל''ניהיליזם'' בצורה איומה והרסנית. החיטוט במוחי הגיע למימדים מופרזים ומדאיגים. כל תופעה שנותנת הנאה, איני יכול להמנע מלהרגיש אותו רגש שאיני יודע מהו [דבר שהינו פרי] התפתחות טבעית [בעוד] מקודם, לא כך. חטוט עצמי אין סופי, ומכאיב. אך איני מזוכיסט. הדבר משול לויכוח בעל אין סוף דרגות בין שני פסיכולוגים מומחים, כאשר כל אחד מנתח מניעיו של השני למה שאמר זה עתה עליו עצמו. זהו דבר מפלצתי. אין זה כמובן ניהיליזם במובן המקובל, כלאמר כפירה בערכים קודמים. חלילה (מטרת החיים וכו'). הכעס מהנה, הבכי מהנה, הניהיליזם מהנה, פיוטיות מהנה, וההכרה שהדבר מהנה מפחית מערך ההנאה, כלומר אם מכירים אנו בדבר מסויים ובמניעו, חשיבותו אפסית כמעט. אם יודע אני שאני נהנה, כמעט ואיני נהנה. אך יתכן וההכרה בעובדה שהדבר שטחי מפחית מערך שטחיותו, וכך [עד ל] אין סוף לכל דבר שקיים. תחילת העניין בין הפסיכולוגים הנו בויכוח, כאשר לפתע אחד משסע השני ואומר לו: אתה טוען דבר זה וזה. אך אני יודע שטענותיך ומחשבותיך נובעות מהרגשת גדולה (או כל דבר אחר) הנובעות מתסביך כזה וכזה. אומר השני: אמנם בטענך זאת יש לך עלי הרגשת גדולה, אך אתה טוען זאת משום שבילדותך קרה לך דבר כזה וכזה. אומר הראשון: אהה, גיליתי! הורמונים נשיים מסוימים מניעים אותך בטענותיך - וכך לאין סוף. זהו משל לחיטוט האיום המתנהל במוחי ללא מוצא, ואשר לפעמים גובל בהרגשת חוסר אונים איומה- -- [כאן הובאו דוגמאות] כך קשה להגיע לכל מסקנה הגורמת קורת רוח.. יתכן שזהו תוצאת המדע המכוער ביותר - הוא הפסיכולוגיה, בית החרושת להריסת חיי האדם - ובכלל, לא אשליות היא הורסת, כי אם את כל המציאות שהוא יצר לעצמו. זהו מעגל שקשה לצאת ממנו, מוביל לאובדן כפי שנדמה לי (אולי אפילו לא אנשא כניטשה המעונה). [ובהמשך] סתם רעיונות שלי למען לא אשכח: אינטואיציה: אותו מרכז במוח המהווה מחשב אלקטרוני מסובך ביותר, המסוגל לתפוס את הנסיבות המקיפות אותנו. אצל מתימטיקאי מנוון יותר מרכז זה. יוצאים מן הכלל המתימטיקאים הגדולים - איינשטיין וכו'. לכל החיות קיים מרכז זה, אך הסופר נעלה עליהם בכך שדרך ההכרה בכל זאת יש לו שליטה מסויימת על המרכז התת הכרתי. הסופר יכול לכתוב תודות לעבודה הטכנית שעושה המרכז ההכרתי. המרכז ההכרתי מתפתח על חשבון המרכז התת הכרתי, ואולי, מי יודע, יש ביניהם איזה תאום [מבחינה זו] מתימטיקה: אותו ''כוכב'' שאחפש בו מפלט יותר שטחי מן ''הספקות המענות אותי'' הניסוחים כמובן קלושים, ואינם ממצים אף במאית. כל מה שתחשוב אתה [פנייה אל עצמי לעתיד] חשבתי כבר (נסוג בי).. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי