  
  
  
|
 |
|
||
  זכות הערעור על שילטון דיכוי - האושר, החירות והגאווה ההיסטרית |
|||
|
|||
איפוא היו ''הבעיות האזוריות'' בימי שלוט הבריטים באיזור (בפרט במצריים) במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20? ''בעיות איזוריות'' אלה הם תוצאה של המדנים הסוביטיים באיזור, וה''תודעה'' שמדנים אלה יצרו וליבו: רוח ההתרסה, ביטול אוטונומיה פרסונאלית למען הקולקטיב (דומה למרקס - העיקר הוא המעמד. הפרט -לא כלום). הניצחון שיבוא בכוח סטיכיה היסטורית; הקרבת מסות אדם למען ה''דבר הנכון'' (ראה גיבוש גישה זאת, שנוצרה בזמן ''המלחמה הפטריוטית הגדולה'' במלחמת העולם השניה - במצרים של תקופת נאצר, החל מ-1969 ). האם ההמונים רוצים אושר או רוצים חירות? שאלה זאת, המוצגת על ידי דוסטוייבסקי בפי האינקוויזיטור הגדול ב''אחים קרמזוב'' אינה תקפה למשטרי טרור שצמחו באיזורים שונים בעולם השלישי. שכן אין שם לא אושר ולא חירות. לכל היותר, בדומה להדחת השטן - מעט גאווה, וגם זו במעמדי היסטרייה המוניים. לפני כן, בשנות ה-30 הרוח המתריסה האיזורית ותקוות המרי של עמי האיזור לובו על ידי מדיניות החוץ של הרייך השלישי ושירות המודיעין שלו. באיזור הפך נפוץ השיר: לא עוד סר, לא עוד מיסייה, אללה בשמים, והיטלר על פני הארץ. עם תחילת מלחמת העולם השנייה והצטרפות איטליה למלחמה בשנת 1940 בזמן המתקפה הגרמנית על צרפת, הוסכם שאיזורים אלה ניתנים לחסות מוסוליני. מוסוליני הפך עצמו אז במו פיו ל''מגן האיסלם''. השאלה שיש לפתוח כאן היא, האם אמנם ההמונים רוצים בשילטון דספוטי הגורם להם סבל רב, ומשליט מעשי שוד כלכלי וטבח, אדמיניסטרציה מושחתת וכד'? זאת אף אם מדובר בשליט ואליטה משטרית בני אותו עם? מהי זכותך לערער על לגיטימיות משטר כזה באירופה (למשל מילושביץ והמפלגה הסוציאליסטית הסרבית) ולשלוח את ראשי המשטר לבית הדין הבין לאומי בהאג, ולא לערער על משטרים ותצורות שילטון קטלניות באפריקה ובמזרח התיכון? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מענין שכמעט כל השמאל מתעלם מהשאלות המתבקשות |
|||
|
|||
כגון זו ששאלת. עושה רושם גם שהנושא גורם להם אי נוחות רבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לעיתים מתעלמים ופעמים אחרות מטעים בנקיטה באי-אמת |
|||
|
|||
תגובה 32425 | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי