  
  
  
|
 |
|
||
  אלכס, כראיה ל''מציאותיות'' של הצעתך |
|||
|
|||
הצהרתו הראשונה של אבו מאזן בהיכנסו לתפקיד היתה שאין לו כל כוונה לוותר או להתפשר על זכות השיבה. עיין במאמרי ''שתי מדינות ממערב לירדן, זו שלנו זו גם כן'', שהתפרסם בפא''ץ. אבל בדבר אחד הכותרת של מיכתבך כאן קולעת למטרה הרבה יותר ממה שאתה חושב - זה מישחק ותו לא. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| חזרה למציאות |
|||
|
|||
זו הסיבה שאני פסימי גם לגבי אבו-מאזן. ויתור על זכות השיבה הוא בחזקת הא''ב של כל תהליך אפשרי, ולא יעזרו שום התחמקויות והצטדקויות. רוצה לומר: הבעייה האמיתית, בסופו של דבר, היא הדבר המתקרא ''זכות השיבה'' אצל הפלסטינאים. כל זמן שדבר זה לא ייפתר וכל זמן שלא תהיה הצהרה ברורה בנדון, לא יהיה שום הסכם של ממש, אלא דיפלומטיה וירטואלית חסרת כל תכלית. רק ויתור הדדי יכול להביא למצב הרצוי: הישראלים על שטחי כיבושי 67, והפלסטינאים על זכות השיבה לתוך ישראל בגבולות הקו הירוק. זו הסיבה שהנוסח ''שלום תמורת שטחים'' אינו נכון; הנוסח המדויק יותר צריך לדבר על ''שטחים תמורת שטחים, ושלום תמורת שלום''. כאמור, אני בהחלט פסימי בנקודה זו, וחושב שלא נקבל מנהיג פלסטינאי בזמן הקרוב והרחוק שיהיה מסוגל לכך - ועל כן ישנן שלוש אופציות ריאליות אחרות: 1. המשך במצב ההתשה הקיים. 2. נסיגה במסגרת הסדרי ביניים המבוססים על Pax Americana. 3. נסיגה חד צדדית כבמקרה לבנון, תוך שינויי גבול מתבקשים, לצד הקמת חומה רציפה ולא מקוטעת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מענין שנסיגה ערבית (חזרה לטוניס) היא בכלל לא ברשימתך |
|||
|
|||
רק נסיגות ישראליות. הצד המנצח נסוג מפני הצד המובס, תופעה מענינת ויחודית כמו שהעליתי במקור. נראה גם שלא עכל הרעיון שהערבים לא יכולים לותר על מה שאין להם ו/או לא מגיע להם חוקית מלכתחילה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי