| בשעתו סברתי שאין צורך לקרוא את ספרו של היטלר ''מיין קאמפף'' (''מלחמתי'') כדי לדחות את תורתו. הדברים שקראתי על הספר ועל המשטר, הספיקו. עד שהגעתי למחלקה להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה, ושם, במהלך הלימודים, החלטתי לכתוב עבודה על ספרו של היטלר. לא היתה ברירה, הייתי חייב לקרוא אותו. לאחר שקראתי בו, השתנתה דעתי, והגעתי למסקנה, כי ככל שידעתי על הספר ועל המשטר, זה לא היה מספיק, והספר הוסיף לי תשתית חשובה להבנת המשטר ושורשיו.
משהו דומה קרה לי בעקבות טורו השבועי של מר נסים ישעיהו. סברתי כי אין צורך להטריח עצמי בניבכי ''דברי תורה'' בכל הקשור למחלוקות הפוליטית בישראל. די לי לשמוע את ראשי המתנחלים ו''פסקי ההלכה'' של רבניהם, על מנת להגיע למסקנה כי יש לנו עניין עם חבורה גזענית. עד שניקלעתי לאתר ארץ הצבי וניתקלתי בטורו של ישעיהו. אני קורא בו מדי שבוע, מדפיס ושומר את הטור, משום שהוא מסייע לי להבין את שורשיה הגזעניים והברוטליים של הדת היהודית. טורו השבועי של ישעיהו, עם כל המובאות שהוא מאיר בהם את עיני הקוראים, עזרו לי לחזק את היסודות השמאליים בעמדותיי הפוליטיות לפיהם הדת היהודית היא דת של דם ואדמה, דת של מוות ולא תורת חיים. טורו של ישעיהו צייד אותי בחומר רב בויכוחים עם סטודנטים מהימין ומגוש אמונים הלומדים באוניברסיטה, ואני נעזר לעתים קרובות בישעיהו כדי להוכיח ליריבי כי הדת היהודית כפי שבאה לידי ביטוי אצל המתנחלים בשטחי הגדה והרצועה ספוגה בהרואיקה של המלחמה והמוות ובהתנשאת גזענית כלפיי ''הגויים'' ו''עמלק''. על כך נתונה לו תודתי. |