  
  
  
|
 |
|
||
  מין ללא דיכוי וללא שחרור |
|||
|
|||
יש בעיה אחת במאמר, כפי שאמרתי לידידי הרטוגזון, ''ההיפותזה הדכאנית''. רק במסגרת האמת של הסובייקט ניתן לדבר על דיכוי ושחרור של המין. בשדה הכוח-ידע שכופים עלינו השיח המשפטי והשיח הפסיכיאטרי המין בנוי כסוד- אמת שיש ''לשחרר'' ולחלץ מנבכי הסובייקט. אך עצם ההשחה והדיבור על המין -גם בשם שחרורו- משכפלת את הדיכוי, לא של המין, אלא של הסובייקט עצמו שהופך אז לבעל מין מסוים (הטרו, הומו וכו'). כשהמין נתון כאמת של הסובייקט, אמת מדוכאת שצריך לשחרר, נוצרת ההבחנה המגוחכת בין פורנו ל''קולנוע'', בין מין גלוי ומשוחרר למין כמוס וכלוא. האמת של המין היא שאין מין, או שהכל הוא מין. האמת של הסובייקט - המצאה של המאה ה18. מה שנחשב היום כטיפוס מיני (הומוהטרו) היה נחשב בעבר כטעם מיני. לאדם לא הוצמדה ''נטייה'' מינית כאמת של הגוף, אלא בעקרון הוא נחשב רב מיני. אם למשל אדם ביצע אקט אנאלי באשה היה זה שווה ערך לאקט אנאלי בגבר - לאדם כזה היה טעם אנאלי. בימינו הפוריטנים המין הוא עניין של אמת - התשוקה למין כזה או אחר אינה מעידה רק על טעמו של אדם, אלא על זהותו, על נפשו ממש (וכאן נכנסת ''משתלת הסטיות'' - הטיפוסים המיניים: הומואים, פדופילים, אקסהיביציוניסטים, פטישיסטים, זואופילים, פרסביופילים ונשים דיספראוניות). הדיון בפורנו כעניין של דיכוי או שחרור הוא בסך הכל שכפול שיח האמת של המין בקווים של המאה ה20. המצדדים בשחרור המין מניחים שהמין דוכא ודורשים לפיכך את השחתו, את ''יציאתו מן הארון''. באופן זה הם משכפלים את האמת של הסובייקט כטיפוס מיני וכשדה של אמת, כוח וידע. אין הבדל גדול בינם ובין הכנסייה הקתולית למעט בשם מה הם דורשים את האמת הנסתרת של מיניותך - בשם דיכוי המין או בשם שחרורו. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי