| הבעיה מתחילה כשמתחילים לדבר על ''ימין משיחי'' במקום לדבר על ימין ספציפי, ולתאר את המגרעות הפרטיקולריות. האידיאל ו/או הקיום היהודי כאידאה וירטואלית קרסו בשואה. אפשר היה לקיים אותה בעידן של שחיטות מקומיות ומבודדות, לא ניתן לקיים אותה בעידן של קטל המונים תעשייתי. השמאל לאגפיו ןספיחיו הוכיח שהוא לא פחות משיחי מאותו ''ימין משיחי'' (שעדיין לא הגדרת מה הוא אז בוא נאמר שזה תנועת השבתאים) ואין מה לדבר לגבי פגניותו של השמאל החילוני בעיקר עד כמה שזה נוגע לפולחן החומר והתענוגות (למרות שיש גם אי אלו גילויי ''רוחניות'' כגון פולחן השטן והמלכה האל וכו). |