  
  
  
|
 |
|
||
  קץ האידאולוגיה? על פרגמטיזם לעומת מקסימליזם אידאול |
|||
|
|||
וגי. לאחר מלחמת העולם השנייה טענה הגישה האנגלו-אמריקנית שהמלחמה הזאת ואסונותיה הם תוצר אידאולוגיה, והיכריזו על ''מות האידאולוגיה''. עלינו להבין שהגישה הפרגמטית הינה גישה אנגלו-אמריקנית וותיקה ומובהקת. זאת בעוד ה''אידאולוגיה'' - דהיינו מתווה חברתי-מדיני מפורט הן בהנחות היסוד, ובפרט במטרות המצריכות השגה - הינה בעיקרה מוצר קונטיננטלי. זאת בדומה להבדל בין קודקס חוקים מפורט (קודקס נפוליאון, לדוגמא) ובין אוסף של תקדימים בבחינת הפסיקה המחייבת, כמקובל במשפט האנגלו-אמריקני. לאחר הכרזת ''מות האידאולוגיה'' הימשיכה זאת להתקיים בקונטיננט, בפרט בצרפת, מצד ה''מנדרינים'' (כפי שכנתה אותם סימון דה בובואר) המרקסיסטים והפוסט מרקסיסטים. האידאולוגיה ניתנת להיות מוגדרת כאכיפת מיתווה של סדר מפורט לפרטיו, בעיקר באמצעות הכפייה האלימה המדינית. האידאולוגיה מתאפיינת במקסימליזם תורתי ורגולטיבי, בניגוד למינימליזם האנגלו-אמריקני שמאפשרת הפרגמטיקה. הפרגמטיקה עיקרה - פתרונות למצבים מורכבים בזמן אמת, תוך אי אכיפת עקרון מסויים עד סופו, ושילוב אינטגרטיבי של מספר עקרונות *במצב נתון, ורק בו בלבד*. דהיינו היא Situation-specific . ולכן הפרגמטיזם בישומו אינו גלובאליסטי אלא לוקלי. גם אידאולוגיה יכולה להיות הומניסטית. הנקודה כאן, בהתייחס לדוגמא שהביא דוד פלד, היא שהעדפת קדושת האדם על קדושת האדמה יכולה להיות גם העדפה אידאולוגית. אך דומה שהדין עימו שבעוד הדבר תלוי באידאולוגיה המסויימת, הרי הליברליזם יתן ברוב המיקרים העדפה לקדושת חיי האדם. אך לא בהכרח תמיד, רק ''ברוב המקרים''. למשל: ''מה עדיף, קדושת חיי המוסלמי הפנאטי העיראקי או הפקיסטני? או אייקון הליברליזם הכלכלי של מגדלי התאומים, או נתיבי הנפט למערב''? כאן דווקא אידאולוגיה הומניסטית תיתן תשובה אחת, בעוד פרגמטיזם ליברלי - אחרת. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי