|
אורי,
אתה מדגיש כקטו הזקן, בדין ובראיית הנחיצות הגבוהה, את חיוניותו ההכרחית, בכל מקרה, של שידוד מערכות אינטלקטואלי כולל בתפיסת הבטחון.
נשאלת השאלה האם תפיסתו של יגאל אלון (בספרו ''מסך של חול'') שהיתה תפיסת הבטחון הדומיננטית בהתייחס לסיטואציה הגאואסטרטגית הכוללת של גבולות 67 ונתוני טרום מלחמת ששת הימים, היתה נכונה אף לזמנה?
או שהביאה גם כתוצר לוואי לתגובתיות-יתר אימפולסיבית, ולניצחון העווית והרפלקס על הסדר והאינטלקט, לפעלתנות מגובת-חריזמה על חשבון הראייה האסטרטגית העמוקה יותר, ותוך אי תאום מערכתי ובלגן כתוצאה מהרפלקס המותנה?
הישגים רבים, כגון שיחרור ירושלים, נעשו באקראי ובנסיבות מזדמנות - כפי שאתה הצבעת על כך ובדין.
ניתן איפוא תכופות על דרך השגרה הנקוטה, למשל במקרה הקרב בגבעת התחמושת - לדבר על ''בלגניזציה כריזמתית'' (הכריזמה ופולחן האישיות של האלופים) כ''תפיסת הבטחון'' בפועל. יתכן שנתיבי הנישה המחשבתית/סגנונית/קבוצתית של הדוקטרינה שנוצרה בסיטואציה ספציפית, הימשיכו על דרך האינרצייה להכתיב את דרכי ההתייחסות והתגובה גם כשהמצב השתנה מן היסוד לאחר מלחמת ששת הימים.
כך, במדה ניכרת מצטייר שהבלגניזציה הכריזמתית כסגנון פיקודי ותורתי-דוקטרינרי הימשיכה לשלוט בכיפה, וטבעה את חותמה על כשלים נרחבים שנעשו בהמשך (מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון וכד').
קישורים:
האימפולסיביות והיריות מהמותן של סגנון פיקוד ה''בלגניזציה הכריזמתית'' במלחמת יום כיפור - ראו הפתיל: דיון 572 |
''בלגניזציה כריזמתית'' או דוקטרינת בטחון (של אלון)?
