סמרטוט אדום / טור שבועי

מה זה?

(נכתב בתשובה למיכאל מ. שרון, 28/05/03 20:40)

עדויות קפלן ורינגלבלום מגטו וורשה. אהרון קפלן,

מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 29/05/2003 שעה 6:48)
בתשובה למיכאל מ. שרון

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

מורה במקצועו, הותיר אחריו יומן מפורט שבו תיעד בקפדנות רבה את קורות הציבור היהודי ואת הקורות אותו עד לגירוש הגדול. ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום, רשם בדפי יומנו פרטים על המידע שאסף באשר לגורל היהודים בווארשה ובמקומות אחרים וכן כתב על מעשיו שלו. שניים אלה, שעל פי הגדרתי (מתוך מאמר דליה עופר - חקר חיי יומיום תחת הכיבוש הנאצי - בעיות מתודולוגיות, יוני, 1991 , מבוסס על הרצאה בכנס מדעי בבית לוחמי הגטאות ובאוניברסיטת חיפה) היו שייכים ל''מרכז'', ישמשו דגם מייצג לקבוצה חברתית שלמה. שניהם היו מעורבים נפשית ואינטלקטואלית בחיי הציבור, אף כי לא נשאו בתפקידים רישמיים. הם התבוננו במציאות החדשה וניתחו אותה מתוך מאמץ מתמיד להבינה ולהתמצא בה.
______________________

ונמשיך, הפעם ב''הנחייתי'' ועם הערותי, בהתבסס על הציטוטים מהיומנים שמביאה דליה עופר:

כרקע כללי לאווירה ששררה בגטו בשנתיים או השלוש הראשונות (הגרמנים היסתירו מהיהודים את כוונת הג'נוסייד, ולכן חלק ממגמתו של קפלן היא לנסות להבין מה פשר כל זה) כותב קפלן:
''ראשית: הנאצים רוצים בראש וראשונה להבליט את אדנותם ושילטונם, ולפיכך הם מפעילים אלימות ושרירות. העקרון המנחה הוא - לחמוס ככל האפשר את הציבור הנתון לשלטונם. גורל היהודים קשה עוד יותר מזה של הפולנים, שכן אין הנאצים מתייחסים אליהם כאל בני אדם''.

ובכן, התחושה בגטו היא זו של חמס ודיכוי (כולל מיסוי כבד, ותקנות דרגוניות).

עדותם של קפלן ורינגלבלום אודות הלבוש בגטו:
********************************************
מצד אחד בלט הרצון לא להתבלט - בגדים מהודרים אינם ניראים עוד גם אצל בעלי היכולת. נעלמו הכובעים המהודרים של הגברות ואת מקומם תפסו המטפחות.

מצד אחר ביטא סגנון הלבוש גם רצון לחקות את אופנת הגרמנים.
הדוגמא הבולטת היא המגפיים ומעילי העור, שאותם אימצו בעיקר בני השכבה האמידה וקודם כל מתעשרים חדשים, וכן שוטרי הגטו. למרות המחסור בעור לייצור נעליים, התפתחה אצל בעלי יכולת ושוטרים יהודים בגטו ''אופנת הנעלה'', וכל מי שידו משגת נועל מגפי קצינים גבוהות. אופנה זו משמשת את הנשים והגברים כאחד.

(חיים אהרון קפלן, מגילת יסורין. יומן גטו וורשה, 1.9.1939-4.8.1942 . ירושלים, תשכ''ז ; עמנואל רינגנלבלום, כתבים א' - 1940).

עדות אודות ''מכת המלשינים'':
***************************

תופעת ההלשנה ניכרת ברמות שונות. עניים מסרו לגרמנים מקומות מגורים של עשירים כדי שאלה יגוייסו לעבודות כפייה, ולאחר מכן היציעו עצמם כמחליפיהם תמורת תשלום.
אחרים מסרו כתובות של יהודים אמידים שכדאי להחרים את חפציהם וזכו לתשלום תמורת המידע.
יש שמסרו על התארגנויות אסורות, על הברחה, הפקעת מחירים ועוד.
קפלן מתבונן בתופעה מתוך שאט נפש ומחפש הסבר באמצעות הכללה והניסיון ההיסטורי:

''בכל זמן ובכל תקופה היו מהרסים ומחריבים שיצאו ממנו''.

ונמשיך.

הרצון לחיים וכבוד אנושי היה חזק כל כך, שהאופטימיות גברה (מעירה דליה עופר, והייתי מוסיף גם - הדחף להמשיך לחיות בצלם ולהיות מקדם תרבות ונושא ציויליזיציה). אך לא לזמן רב, כפי שכתב קפלן (אומרת עופר) :

''יש שאתה שוכח לרגע שהינך מסומן [מפוקח] ומקופח ומחולל, תאוות החיים מתגברת. נימים אסטתיים, סיפרותיים, אמנותיים משמיעים צליל. איזו מסכה קטנה יורדת, ואתה שוכח שמשכן כבודך על הר געש, הנכון להציף אותך בלבתו''.

ולבסוף, אמירה הומוריסטית/אירונית בגטו שמאזכר קפלן:

''לאחר המלחמה יערך טיול לברלין בססמא 'בואו נבקר אצל הרהיטים שלנו''.

מבוסס על ''חיי יומיום בתקופת השואה -דפים לחקר תקופת השואה'', מאסף י', המכון לחקר תקופת השואה - המשותף לאוניברסיטת חיפה ולבית לוחמי הגטאות, תשנ''ג.

_new_