|
המנמיכה, היא לא כל כך בדקויות משמעות, אלא בעיקר בכך שבדומה לנפיחה, היא תמיד אינה מריחה ממש טוב.
זאת בדומה למעמדים בטירונות של פעם, או בתקופת הגן, בהם הגס והשמן בחבורה היה מפריח לחלל האוהל או מול אפה של הגננת פורץ ממושך, קולני וריחני במיוחד.
גם בדומה לסרט ידוע של מל ברוקס, בו חבורת מוצ'צ'ס מקסיקנים לא מגולחים, מחוספסים משהו וגם לא ממש דקיקים כמשוררים חולי שחפת, מתגודדים מסביב לקיטון פסוליה מהביל ודולים מלוא כף העץ הרחבה שוב ושוב. והנה זה מגיע, מבוע הנפיחות תוך צחוקי צ'ונצ'ו בפיות חסרי שיניים.
לכן אני מציע להכתיר סוג של אמירות בתואר תבשיל הנפיחות המהביל:
מילות פסולייה. |
אריה, אתה שם לב לכך שעיקר כוחה של הרטוריקה
