  
  
  
|
 |
|
||
  על אידיאולוגיה שוויונית ועבודה ערבית |
|||
|
|||
בנושא הנדון המציאות ניצחה את האידיאולוגיה משלושה טעמים: 1. היה היצע (בלתי מוגבל למעשה) של עבודה ערבית כולל מארצות שכנות, 2. האיכרים (שהיו גם מתנגדי האידיאולוגיה השוויונית) ובעלי מפעלי תעשייה קלטו עובדים ערביים, 3. ההסתדרות גם ניהלה מפעלים כלכליים (סולל בונה, הסנה). בתחילת הדרך ההסתדרות ניסתה גם לדאוג למשכורת שוויונית עם הצלחות חלקיות. במוסדות ההסתדרות ומפעליה הונהגה ''משכורת משפחתית [לפי מספר הנפשות במשפחה]''. אבל השיחרור מחובת המשכורת המשפחתית ''של העובדים המקצועיים מצד אחד, ושל המפעלים העסקיים של ההסתדרות, ...'' הוא שבפועל ביטל אותה. גם פשיטת הרגל של סולל בונה (בשנות ה- 20), המפעל ההסתדרותי הגדול ביותר, פעלה לביטול למעשה של המשכורת המשפחתית. ''לאחר פשיטת הרגל [סולל בונה] ..... הודגשה האוטונומיה של כל מפעל הסתדרותי בניהול עסקיו 'על בסיס רציונליות משקית ונשיאת עצמם' (זוסמן 1974, 107).'' אבל צריך גם להביט על חצי הכוס המלאה. המאבק לעבודה עברית איפשר במקרים שכר יותר גבוה ליהודי ביחס לערבי (זוסמן, עמוד 49). אבל העובדה שהועסקו עובדים ערביים במשק היהודי היוותה מעין גג על השכר ששולם לפועל היהודי הבלתי מקצועי. העבודה בהכנת המאמר לימדה אותי עוד עובדות היסטוריות על אי הצלחת האידיאולוגיה השוויונית להגשים יעדים. כמי ש''בילה'' את מחצית חייו הראשונה במסגרת שוויונית אני מבין היטב שאי אפשר לחייב לחיות תחת כללים שוויוניים. אבל אנשים שרוצים לחיות כך יכולים להגיע להישגים (חברתיים וכלכליים) לא מבוטלים בהשוואה לאלו החיים בצורה לא שוויונית. המאמר עסק בתקופת המנדט, לפני מלחמת העולם השניה ולא בתקופת התורכים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ספר שהישפיע עלי רבות בגיל 17 הוא ה''בגאבהד גיטה'' |
|||
|
|||
אותו קניתי בלונדון באוגוסט 67 , בטיול לאחר מלחמת ששת הימים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי