|
אם זה המקצוע שלך או לא. פתאום אתה נורא סודי... אבל זה עניין פרטי.
אני מבינה את ההקבלה שאתה עושה. אבל למילים יש עבודה אחרת על הקהל. המילים לא מקבילות בעיני לתווים מפני הספר אינו מתווך כמו יצירה מוסיקלית (עד כמה שיצירה יכולה בכלל להקרא *לא מתווכת* משום שכל יצירה מתווכת הלכה למעשה).
אני יכולה להקביל בין מחזה לבין פרטיטורה. אבל קשה מאוד להקביל בין ספר לבין פרטיטורה. התרגום עצמו מתווך; הוא מתווך בין קהל הקוראים לבין הספר, תיווך שאי אפשר להמנע ממנו אם אנחנו רוצים לקרוא ספרים שנכתבו בשפות אחרות. ואילו הפרטיטורה נוצרה במיוחד עבור המנצח, שהוא המתווך האולטימטיבי בין היצירה לבין הקהל. שזה אומר למשל שהמקום לפרשנות ואפילו לשינויים הוא עצום. בעוד שהתרגום הוא הכרח בל יגונה או ליתר דיוק הכרח בלתי נמנע, אבל לא מחוייב המציאות, בהגדרה. ספר בהגדרה - מגיע ישירות לקורא. התיווך שבו מובנה, אינהרנטי, אימננטי. |
לא הבנתי עדיין
