  
  
  
|
 |
|
||
  מיש''ז: מאידך כשחושבים על זה, אילולי הלבנים היו |
|||
|
|||
השחורים נשארים בעידן הקודם לתקופת האבן. אולי זה טוב, מי יודע, לקטוף בננות ולזלול מנגו, לטבוח ולבשל לתיאבון אדם את מישנהו, לשאת את גחמותיו העריצות של איזה שמאן המטיל מורא בשם אלים זועמים (לפי המסופר, התגאה איזה צ'יף בפני המלכה הבריטית: גם בעורקי זורם גם אנגלי, הסתובב פה פעם איזה מיסיונר...), אולי עדיף הדבר על פני עבודה חרופה במכרות.. הלבנים בכל זאת נשאו איתם את התקדמות הרוח האנושית, ועל השחורים דומה, היה לשלם מחיר מסויים (אגב, הלבנים לא טבחו בהם בהמוניהם.. ואלו שמכרום לעבדים היו בעיקר מוסלמים מאפריקה הערבית). אינך רוצה? חזור לבננות. האם השחורים גם מסוגלים לכך פחות בכישוריהם בממוצע? דומה שהם השתלבו לא רע בתרבות האמריקנית, אם לשפוט את ביצועי מזכיר המדינה והיועצת לביטחון לאומי. מכל מקום, שאלת המסוגלות של השחורים אינה רלוונטית, וממילא גם בחברה הומוגנית נמצאים אנשים השונים זה מזה בכישוריהם, ועדיין אין הדבר משמש בסיס לשלילת זכויות אזרח כאלה ואחרות. הלבנים, דומה, נהגו בראייה קצרת טווח וקצרת רוח, אבל אין זו רק נחלת הלבנים בדרום אפריקה, אם מדברים גם על המפעל הציוני והיחס בשנים מעצבות לבני הלאום היהודי בעלי עור חום במקצת, וכן לאחרים שהידביקו להם בשחצנות מתנשאת את הצבע הזה, ודחקום ביד גסה משותפות במפעל ההיסטורי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שכחת את היחס הגזעני לפלסטינאים שהלבנים הציונים |
|||
|
|||
היו נגועים בו מרגע הולדתו | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לארצ''מ: כלל לא בטוח. להפך. ז'בוטינסקי למשל |
|||
|
|||
אמר שהערבים אינם שונים מכל עם אחר ויתנגדו לנו ולכן ''קיר הברזל''. הוא דיבר, לאחר שהחל המרד הערבי ומעשי הטבח והפוגרום בחברון על ''כל הזכויות בארץ ישראל אבל אף זכות על ארץ ישראל''. דהיינו ריבונות יהודית ולא ערבית, שכן הריבונות הערבית ממומשת במדינות רבות. כך גם רופין ורבים מראשוני הציונות. א.ד. גורדון איש דת העבודה נהג אף הוא בכבוד ראוי וגישת שיתוף פעולה עם תושבי הארץ הערבים, אבל בדרכו על חמור מהגליל לחיפה, פגע בו ערבי שביצע בו לפי המסופר מעשה סדום ושדד את כספו, דבר ששינה מעט את גישתו בשאלה הערבית. אל תשכח נא שלא היה כאן שיעבוד ודיכוי של ערבים, והיהודים אף עבדו את אדמתם בעצמם, ולא הסתמכו כקולוניאליסטים על ''עבודת ילידים''. מעשי הפגע החלו דווקא מהצד הערבי, והתפתחה כאן יריבות ומלחמה בין אוכלוסיות בדומה דווקא לקפריסין או לאירלנד. עם זאת, היהודים רכשו כבוד רב למשפחות הערביות העשירות שחיו כאן כגון משפחת דג'ני (בעלי אדמות בית דגן), וכמובן לעמך. באדמיניסטרציה הבריטית עבדו במשותף יהודים וערבים, תכופות כאשר הבוס על היהודי היה דווקא ערבי בחליפת שרד - אבי חי כאן אז ושמעתי מסיפוריו. כקוריוז מעניין אספר לך כי אבי היה חבר טוב של הבן במשפחת דג'ני, ופעם כשהלכו יחד, קרא קצין בריטי שעבר במקום לעדנן (דומני שזה היה שמו). כשחזר, שאל אבי ''מה אמר לך''? - הוא אמר לי שהיהודים אנשים רעים מאד, ולא מתאים לבן ממשפחת דג'ני ללכת עם יהודי. אבי מספר שחרף הידידות, והעשייה המשותפת במסגרות שונות, הרי שבתכיפות הולכת וגוברת היו מתפתחים ויכוחים פוליטיים, כאשר הערבי אמר ''וותרו, פלשתינה שלנו'' ויכוח שהיה מסתיים תמיד בכך שהערבי אמר, ''אם כך, אם אינכם מוותרים, ניזרוק אתכם לים'', והיהודי אמר ''נראה, אם כך, המלחמה תכריע ביננו''. בוודאי אין זה המקרה של דרום אפריקה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי