|
הינן במידה רבה כשל נירכש, שנאכף על אוכלוסיות נירחבות בהיסטוריה במסגרות חברתיות עריצות (ע''ע בולשביזם במאה ה- 20 , למשל).
במאה ה- 17 עם המהפכה המדעית והגברת המוביליות החברתית במערב, יותר ויותר אנשים הופכים ''ראויים'' לשימוש ביכולת שהושבקה (ראה תת-פרק 2.9.5 - אופני אירגון מרחב קונטרפונטליים - באנלוגיה להווצרות המוזיקה ה''תלת-מימדית הרב קולית במערב, החל מהמאה ה- 14 - בספר ''חלוקת קשב'').
היכולת לחלוקת קשב כרוכה בתיפקודי האונות הפרונטליות שהינן המבנה האנטומי המוחי המאוחר ביותר והמורכב ביותר באבולוציה. שיעור נפחן של האונות הפרונטליות מתוך נפח המוח בפרימאטים ובאדם הינו גבוה יחסית - 17 ו- 27 אחוזים בהתאמה, בעוד בכלב הינו כ- 7 אחוזים מנפח המוח.
בשורה של מדדים פיזיולוגיים וממדדי ביצוע מצאתי במחקרי (על כ- 700 נבדקים, במחקר רב שלבי ומהפכני בן 11 שנה, שהוצנע מעט מסיבות עלומות), ירידה באקטיבציה של האונות הפרונטליות אצל נמוכים בחלוקת קשב.
ברם, מדובר בתיפקוד אנושי בסיסי המאפיין את האדם כבן מינו sui generis והירידה בתפקוד הפרונטלי הינה כשל נירכש, העשוי לגרום לסאוב פרטני וחברתי. זאת כשהדיכוי עולה על מסה קריטית חברתית מסויימת (אכיפת תצורת אירגון חברתי בולשביקית למשל, או עריצות אוריינטלית נוסח סאדם חוסיין). |
עיוות הצלם והפגיעה בתפקודי האונה הפרונטלית
