| לא בטוח שאטרח לשבת ולשמוע *שוב* את מילשטיין בוכה על ''מר גורלו''. את כל הסיבות והתירוצים כבר שמעתי כאן, ויותר מפעם אחת.
מילשטיין מכפיש באובססיביות בלתי נלאית אישים, קבוצות ותנועה שלמה. ממאמריו עולה לא פעם תחושה של שנאה יוקדת - שנאה המעוורת את עיניי ההיסטוריון וממציאה את ההיסטוריה.
באשר לנביאים, אלו, אם קיימים, אינם נזקקים תאוריות (עיין ערך ''שרידות'') ולתואר כדי ''לסדר'' את דפי ההיסטוריה.
ולא נותר לי אלא לחזור ולומר את שהערתי כבר בעבר -כשאדם מטיל בוץ ורפש על סביבתו, אל לו להתפלא שהליכלוך דבק גם לידיו. |