|
בעולם האקדמייה האנגלו אמריקני וברוב ארצות המערב, מתן קרדיט הינו עקרון מקודש.
מאידך, במזרח גרמנייה למשל רווח הנוהג לפיו הושם שם המחבר מעל עבודות אחרים, שהוצגו כלא תואמים מבחינה כלשהי או אנטי-חברתיים. לפני שנתיים יצא ספר על ברטולד ברכט, ואנשים שכתבו עבורו פרקים שלמים. היתה זו פרקטיקה רווחת גם בבריה''מ.
כאשר החיים האינטלקטואלים בצרפת היו תחת שליטת מנדרינים מרקסיסטים (כפי שכינתה אותם סימון דה בובואר), הרי גם שם כתבו עבדים אינטלקטואלים חומר רב ותרמו רעיונות אין ספור לכמה אינטלקטואלים בעלי סגנון הוליסטי מאד. אלה האחרונים, עסקו אגב, איך לאמר זאת, ברב-שגל עם כל מה שזז בשטח, ומסיבות אלה ואחרות, היו עובדים אינטלקטואלים בעלי סגנון עצל ובטלני להפליא, אך רב רהב, בניגוד לעובדים אינטלקטואליים בעולם האקדמייה האנגלו-אמריקני או הגרמני.
בארצנו רווח עדיין הסיגנון הצרפתי של שנות ה- 50 וה-60 במובן זה, על כל המילייה שלו. |
אורי: ''בלי לתת לך קרדיט''. לא, אין זה דרכו של עולם
