  
  
  
|
 |
|
||
  דוד, אני לא מעדיף את היד החזקה |
|||
|
|||
אבל במו''מ ברגע שאתה מתלהב יותר מדי, המחיר שאתה נדרש לשלם הוא יותר גבוה. ניהול מו''מ מדיני דומה מאד לניהול מו''מ מסחרי. אספר לך משהו שיבהיר לך היטב את התמונה. לפני כשנתיים קראתי ראיון בעתון אל-אהראם עם עורך השבועון ''אוקטובר'', אניס מנצור. לאחר מלחמת יום הכפורים, סאדאת החליט להוציא שבועון שינציח את הנצחון הגדול של המלחמה וקרא לו אוקטובר, כי בחודש הזה היתה המלחמה, וסאדאת מינה את אניס מנצור שהיה מיודד אתו (משהו כמו מערכת היחסים בין אורי דן לבין אריק שרון). כאשר סדאת הגיע במוצ''ש ב- 1977 לבקורו הראשון בארץ הוא הביא אתו את אניס מנצור. סדאת הטיל עליו משימה שיסתובב באופן חופשי אינקוגניטו, כדי לדווח לו על הלכי הרוח של הצבור הישראלי. סאדאת הסתובב עם שובל העתונאים סביבו מפגישה לפגישה - אבל אניס מנצור היה במקום אחר. בחצות אותו הלילה התייצב אניס מנצור בסוויטה הנשיאותית במלון המלך דוד, כדי לדווח לסאדאת. והוא מסר לו את רשמיו: אינך מתאר לעצמך איך הצבור היהודי יוצא מכליו כדי להריע לך. כולם רוצים שלום במיוחד האנשים עם השלטים הענקיים שעיקר המסר שלהם ''סאדאת'' ו''שלום''. אם כך הוא הדבר, אני אוציא מהם את כל סיני עד הגרגיר האחרון - אמר לו סאדאת. בהמשך סיפר אניס מנצור למראיין שאחת ממטרותיו העיקריות לבואו לישראל, כדי לבדוק מקרוב את תגובת ההמונים - ישראל היא דמוקרטיה והממשלה תהיה חייבת לתת את דעתה על דרישות הצבור. זהו פן אחד. הפן השני, כאשר מנחם בגין הסכים לבקורו של סאדאת בארץ, משום מה הוא היה בטוח שסאדאת יאפשר לו בקור גומלין דומה - עם אפשרות להופיע בפרלמנט המצרי. בגין לא היתנה את הזמנתו בהזמנת-גומלין. וסאדאת לא רצה לחלוק אתו את הנצחון הגדול שלו - מאותה סיבה שכאשר שניהם קבלו את פרס נובל, סאדאת לא נסע לקבל את הפרס, אלא שלח את ידידו. אילו סאדאת היה זוכה בפרס לבדו, הוא היה נוסע לקבל את הפרס. אז אצלנו יש מזרחנים, ויש מומחים, ויש ערביסטים - אבל אין אצלנו עבודת מטה מסודרת. ולכן כואב לי שבין השלישיה: קרטר-סאדאת-בגין, המצרי היה הגדול מכולם. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי