|
למשל, מבוסס על לימודי הפילוסופיה, תוך דגש על המתודה הקרטזיאנית לתקיפת בעיות (שהוצבה על ידי הפילוסוף בן המאה ה- 17 , רנה דקרט בספרו Discourse de la methode). כך גם בגרמניה.
בישראל מאידך המורים לפילוסופיה בתיכון, חרף הפופולריות שלהם, הינם לרוב גרועים וחסרי בהירות, בהעבירם פיסות מידע ו''דעות'' מושטחות (זה אומר כך, וזה אומר כך...) בגבב אקלקטי וחסר שיטתיות, תוך הזנחת המגמה לפיתוח מובנה ובהיר של טעונים וסיסטמות פילוסופיות והבנת הרציונל להם, תכופות תוך מלל עמום וחסר גיבוי אודות ''פתיחות'' ו''דיאלוג''.
הפילוסופיה (מיוונית: ''אהבת החוכמה'') מבוססת בעיקרה על הלוגיקה ועל בניית מערכות טעוניות שיטתיות, תכופות רב-שלביות. בדומה לאלגברה, הרי שהלוגיקה הבסיסית (וכמובן המתקדמת, כדוגמת המערכות המודליות, של סאול קריפקה ויאקו הינטיקה)
מוצבת כמערכת מוצרנת, כדוגמת הלוגיקה הבוליאנית או הלוגיקה של ברטנרד ראסל ווויטהד. |
אז למה לא ללמוד פילוסופיה?
