|
1) מעולם לא טענתי שממשל בוש הנוכחי מכיר בחוקיות ההתנחלויות. כל מה שהבאתי זאת הצהרתו של שגריר ארצות-הברית בישראל, דן קרצר, על כך שהתנגדותה של ארצות-הברית להתנחלויות היא על בסיס פוליטי, ולא מוסרי. העניין המשפטי לא עלה כאן.
2) התשובה של אולברייט לא היתה ''התחלקות'', שכן דבריה אושרו (אם כי בחוסר רצון בולט) על-ידי דובר מחלקת המדינה, ריצ'ארד ''פה-הארי'' באוצ'ר - בתדריך לעיתונאים עוד באותו יום.
3) אין שום הסכמה בינלאומית רחבה לגבי גבולות 1949. מדובר באשליה מתוקה - אך מסוכנת. שגריר גרמניה בישראל, תבע (למעשה בשם האיחוד האירופי) להפוך את ירושלים כולה - מזרח כמערב - לשטח בינלאומי נפרד לפי החלטת 181. הדבר היה באוגוסט 2000.
גבולות 1949 מוגדרים בהסכמי שביתת הנשק כקווים צבאיים שאינם מדיניים ואינם מסיימים את תביעות הצדדים. אמנם עם ירדן ועם מצרים יש לנו גבולות מוכרים באמצעות חוזה שלום - אך עם סוריה, הגבול הישן על קו הכינרת הוא עדיין קו צבאי - ומבחינתה - והדבר מעוגן בהסכם - היא עדיין לא ויתרה על תביעתה לחיפה, למשל, כפי שאנו יכולים לתבוע - תיאורטית - את החורן.
4) דו''ח מיטשל היה אמור לעסוק במציאת עובדות וקביעה בשאלה מי גרם לפרוץ מלחמת אוסלו. כיצד הוא הגיע לשאלת חוקיות ההתנחלויות, אינני יודע. כך או אחרת, אינני יודע עד כמה הוא מייצג את עמדת הממשל. |
הבהרות לרפי ולמיץ
