|
וכעת הוואקום שנוצר מאובדן הדרך מתמלא בהזדהות עם מטרותיו של האויב שדוקא תואמים למטרותיו של התנועה הציונית. הקוסמופוליטיות הטבועה בנפשם של המהפכנים הציוניים החילוניים אינה מאפשרת בראשם להגביל את המטרות הנעלות על פי קוד אתני/דתי. כך יוצא שהצעיר היהודי שגדל בעיר או בכפר על פי עקרונות ואידיאלים חילוניים של שוויון וצדק, מאמץ אל לבו את הפלשטינים שעונים לקריטריונים אלה הרבה יותר בשלב זה של המאבק. כעת אותם צעירים דואגים יותר לחייהם של הערבים העלולים להפגע בפעולות של צבא ''הקלגסים'' הישראלי והאמהות הישראליות אינן סבורות שיש הצדקה מספקת במלחמה הזו שתגרום להן חס וחלילה לאבד יקיריהן (חבל שהן לא מגלות התנגדות אידיאולוגית דומה כשהם לוקחים את האוטו), והסופרים ה''עבריים'' דואגים לא לעניי עירם כי עם לכפריים הערבים שאינם זוכים לתמיכה מאחיהם במדינות הנפט אלא עם הם בוחרים לפוצץ עצמם על נשים וטף (רצוי יהודים) וכך בעצם הנצחון נראה מובטח לישמעאלים...
השלכת הפילוסופיה הכלכלית למציאות המדינית כאן טובה אבל ככל הנראה בלי קצת ''אופיום'' לא ניתן יהיה לצעוד במסלול אחר שאת תוצאותם ניתן לראות בכל מיני משקפיים. |
הציונות החילונית מיצתה את עצמה
