  
  
  
|
 |
|
||
  טוב מתמיד |
|||
|
|||
רק שאלה אחת, ''אריה הקטון לבית פרלמן'', איך אתה מסביר את ההסכם עם מצרים כשבראשה מפקד המחתרת נאצית של קהיר, אנוואר סאדאת, שלא ממש וויתר על המאבק בישראל(ולראייה- התעצמות הצבא המצרי ללא כל-יחס) ועוד אמר הבחור המצרי, ''מסכן בגין, אני קיבלתי את סיני, והוא נישאר עם פיסת נייר'' מצב של ''אויב שהשתנה'' לא ממש היה כאן | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| איך אני מסביר את חוזה השלום עם מצרים. |
|||
|
|||
אתחיל מזווית בלתי-צפויה. דווקא ראשי השמאל, מהשומר הצעיר ועד גולדה מאיר (שנפטרה טרם חוזה השלום אבל הספיקה לגנות בחריפות את ויתורי בגין) - טענו שמנחם בגין הוא רביזיוניסט מלא הדר, גינונים וטקסים, שאיננו מבין ואיננו מכיר בערך ההתיישבות והעבודה המעשית על אדמתה של ארץ-ישראל, ולכן מוכן בהבל פה לוותר ולמחוק יישובים שלמים מעל פני האדמה. בעיה נוספת היא הסכיזופרניה של אנשי חירות, ביחס להבדל התהומי שבין ''ארץ-ישראל'', לבין מה ש''לא ארץ-ישראל'' כהגדרתם. סכיזופרניה קשה זו, הביאה איש ימין מובהק ונץ קיצוני כמו בגין, לוותר במחי-יד על כל סיני ולהחריב את היישובים, ומביאים אנשים לא פחות נצים כגון רובי ריבלין ומיכאל קליינר לצדד בפשרה טריטוריאלית ברמת הגולן - למרות הסכנה הביטחונית החמורה - אך ורק בגלל שזה ''לא ארץ-ישראל'' כביכול. ''חוזה השלום'' עם מצרים איננו חוזה שלום, אלא הסכם אי-לוחמה בלבד. מצבנו האסטרטגי הורע מאז ההסכם מכל הבחינות האפשריות: הצבא המצרי הפך מסובייטי מיושן לאמריקני משוכלל ומסוכן; מצרים הפכה לבעלת הברית האזורית של ארצות-הברית, יותר ויותר על חשבון ישראל; ישראל איבדה את מעמדה קצר-הימים כמעצמה אזורית, מעמד שהיה גלום בו פוטנציאל אמיתי לזירוז השלמת הערבים עם קיומנו - והוויתור על סיני הותיר את ישראל עם מעט פחות מהמינימום הדרוש בחזית המצרית על-מנת להישרד בעת מלחמה כוללת; האנטישמיות במצרים גברה וגוברת, ומצרים מנהלת נגד ישראל מאבק חריף ובלתי-מתפשר לסיכול אינטרסים מדיניים, כלכליים, ואסטרטגיים; מצרים מנהלת חתרנות נגד ישראל באמצעות אש''ף, שאיננה שונה במהותה מהחתרנות הסורית נגד ישראל באמצעות החיזבאללה; קיצורו של דבר, מצבה של ישראל מול מצרים לא שונה במהותו ממצב האי-לוחמה שיש לישראל מול סוריה, אלא שבמקרה של סוריה עדיין מדובר במדינה מוחרמת, לפחות חלקית, על-ידי ארצות-הברית והמערב, ועדיין עם צבא מיושן וללא סיוע מאסיבי כגון הסיוע למצרים. חוזה השלום עם מצרים הוא איוולת חמורה, שנבעה מתשוקתו הפתולוגית של בגין למחוק את רגש הנחיתות הטבוע בו עקב 40 שנות אופוזיציה, לחזות בשולמית אלוני ויעקב חזן ויגאל אלון בולעים את כובעם ומצדיעים ל''איש השלום''... | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי