  
  
  
|
 |
|
||
  יש הבדל בין מרגיש ויודע |
|||
|
|||
אני לא יהיר אני חיי את המציאות כמו כל אחד, אני לא מאילו שקיבלו דמי כיס כי לא היה מה לתת בעיקר. יש את אילו ששתו קוקה קולה ויש ששתו מתרכיז כי זה מה שהיה, יש עבדו מגיל 14 כדי ללכת אם החברה מידי פעם לסרט כי לא היה מי שיממן את הסרט, אבל אני לא מסכן ולשמחתי הרבה לא ידעתי רעב מה הוא מעולם למרות שקשיים שהיו גם לי. לא היה לי מזל, אני יצרתי את מה שיש לי בעובדה קשה, אני הלכתי לישון אחרי עבודה לפעמים של 15 שעות ביממה כדי להרוויח עוד כמה שקלים כאשר השכר שלי היה עוד של נער צעיר. אני אל אומר שנולדת אתמול ויתכן שחיית חיים דומים או שונים משלי, אבל אני מדבר בתצור אחד שעובד כבר שניחם רבות, אני מדבר על זה שהייתי צריך פרותקציה בשנה הראשונה שעבדתי בברכה כייון שרק מי שהיה לו כזו יכל למצוא שם עבודה וכל שנה רוב האנשים עדיין היו זקוקים לאותה פרוטקציה אבל אל אני כיוון שאחרי שנה אחת הם אילו שהיו מתקשרים אלי לקרת סוף הלימודים ושואלים אותי אם אני רוצה לבוא. (או ליתר דיוק מתי אני בה) אני הייתי בגיל 18 אחראי כבר על העובדים מתי שהאחראי תפעול היה חולה כי המנכ''ל והסמנכ''ל של המקום ידעו כאשר אני שם יהיה בסדר והדברים יתנהלו כמו שצריך, אני זה שהעיף את הבן של מנהל האבטחה במקום כיוון שהוא לא עבד למרות כל הפרוטקציה שקיבל מאביו שהיה הרבה יותר וותיק ממני ואת המילה שלי קיבלו. אני באותו מקום כאשר הייתי בן 16 קיבלתי עבודה של חיתוך מקום חניה שהייתה אמורה להמשך מינימום שלושה ימים ונגמרה באותו היום כאשר מנהל העבודה לאחר מכך היה בהלם כיוון שמעולם לא עשו זאת בזמן כל כך קצר. ואני לא גיבור או משהו דומה, אני מאמין באמת שמי שיכול ורוצה ימצא עבודה, אני ראיתי מקרים כאילו קוראים וראיתי את בדיוק ההפך יותר מפעם אחת בחיי. המסכנים בלי העבודה וה''כבוד'' מה הם עשו בשביל למצוא עבודה? הלכו ללישכה, אני מעולם לא הלכתי ללישכה בשביל למצוא עבודה, ואני מאמין כי גם לא אליך, אני פתחתי עיתון והלכתי לכל מקום שהציעו לי בו לעבוד. נכון יש נכים שלא יכולים לדאוג לעצמם ויש חולים ויש עוד רבים שכשה להם, אבל הם לא 300 אלף איש, הם אולי 30 אלף את יודעת מה מאה אלף, מה אם השאר? מה אם מתאים אלף איש שחלקם מחפש ימים קלילות עבודה אבל רק אם זה בשכר כזה או אחר, ורק אם יש מזגן, ורק אם המרחק הוא כזה או אחר, ואם יש הסעה ואם יש ארוחת צהריים. את יודעת בכמה כאילוא אני ניתקל בכל יום? נכון אני ניתקל גם בכאילו שרוצים לעבוד באמת ולא מוצאים, אולם הם היום מיעוט ועד כמה שזה מפתיע אילו שאומרים שהם יעבדו במה שיתנו להם מוצאים עבודה כל כך מהר.. להאשים את הכיבוש ואת התוצאות הכלליות של המדינה באי עבודה זו היא יהירות, האם כל העבודה בארץ מתבססת על תיירות שניפגע מהכיבוש? או על אי עיסקאות שנעשות בגלל הכיבוש? שטויות, ישראל משווקת לעולם ידע במליארדים מידי שנה גם כאשר בכל העולם יש מיתון, הבעיה היא שהיא מיצאת גם כסף באמצעות עובדים זרים, את יודעת כמה עולים לנו 200 אלף עובדים זרים. אמר כבר פעם משהו , אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינה. אז ספרי לי מה המסכנים בלי הכבוד עשו חוץ מלגור בכיכר הלחם? האם הם מוחנים לנקות בט\תים לשתוף רצפות וכלים? האם הם מוכנים לסעוד זקנים? או שגם לסעוד זקנים זו עבודה קשה מידי? סובה של ''היהירות'' שלי הינו כמו סופה של הצפרדה במשל על הצפרדע והשמנת, אני לא אשאר בכלי והמסכן כנראה כן ישאר בכלי. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי