|
רוב שנותי כעתונאי חוקר מלמד וחיל עסקתי בחמרים רציניים .לפעמים (בהארץ) הרשתי לעצמי מעט חריגות.
כעת ובפורום נגרמת לי הנאה עצומה מהכתיבה ההומוריסטית ואהבת ישראל של פעם,אנשיה,ריח העבר....אין לי עניין להתווכח עם משוכנעים.להכות בזה או אחר ולחטוף פה ושם סנוקרת.
כאלה יש ב''ה די ואני,הרי חטייאר,צולע ומזדקן במהירות,המחפש מעט עדנה ולא פלוגתא.
אלא מה,לפעמים אני קורא דברים שדעתי אינה מקבלת מפני שאין בהם,לעניות הבנתי,די עומק ,ידע והסתמכות על עובדות.
במקרים כאלה ובפרט כשאני עייף וקצר רוח ועוד קורא דברי ''אורים ותומים'' המתכסים ''שמות-מחתרת'' והבאים להזכיר כאילו כולנו שוטים רפי סכל ולוקי אלצהיימר.....או אז אני נזכר...לצערי נזכר גם במידה של כאב....
בני גילי שחוו כל מיני מלחמות ומערכות שונות ומשונות והיו יותר מפעם בעין הסערה -אסור להם שישארו חתומי פה שעה שמישהוא ''זוכר'' ובעצם לא ....
הנה עכשיו נזכרתי ,מפני שנגררתי למערבולת...אחד מחברי,שאול שלו ז''ל , ששרת אתי באותה פלוגה מחלקה וכתה בגדוד 890 ואחר כך בצוות בסיירת היה בסוף ימיו מי שעבר לשריון וכקצין אג''מ בדרגת סא''ל נהרג על גדות התעלה ''כשההרתעה'' לא עבדה...לפני כן,מייד כשעבר לשריון,הוא לחם בהתשה הארורה.פעם ראיתי אותו,לא רחוק מקנטרה,בעיצומה של הפגזה די מפחידה בחור טוב מצפון תל-אביב, מהזן המכונה משום מה ''שמלאן'' מיוזע, עייף וכהרגלו קצת מגמגם..אז בפעם האחרונה שהתראינו במדים (בגדי עבודה..) הוציא שאול ממוצב כל שהוא, חלל ששכב באלונקה,כאילו נרדם על סיפון הטנק....כן אני זוכר ועוד איך!
אז ,הנה, קדימה חזרה לבדיחות. |
לרפי היקר אל תציע לי לוותר על התענוג.דחילק!!!!
