|
לק''י
אנשי יבש גלעד היו בוגדים ונידונו בהתאם. המקרה שלהם הוא נקודת מוצא לדיון בדיני בוגדים בספרות התורנית. באשר לבתולות - הן לא נאנסו. הן בחרו מי שרצו, המגבלה היחידה היתה שיבחרו להן חתן משבט בנימין בגלל מצוקה זמנית. נכון שכל הענין לא היה צריך לקרות וכשקרה היה צריך לנהוג אחרת וזה תפקידו של הסיפור - ללמדנו מה לא לעשות.
באשר לגיל הנשואין בקהילות ישראל עד מלחמת העולם הראשונה שאז נהרסו הקהילות הותיקות היה שלוש עשרה לבנות וחמש עשרה לבנים. כמובן שהיו סטיות קלות כלפי מעלה וכלפי מטה. בתקופת התלמוד היה כנראה גיל הנשואין לבנים שבע עשרה וגיל הנשואין לבנות שלוש עשרה. למיטב ידיעתי במרוקו לפחות תקופה מסויימת היה גיל הנשואין נמוך מאוד שלא כמקובל במקומות אחרים דהיינו שבע שמונה לבנות ובר מצוה לבנים. אבל נוהג זה נפסק בלחץ הקהילות מבחוץ.
אבל, כל זה המדובר בנשואין בין בני אותו גיל חז''ל ראו תועבה בנשואין של זקן לצעירה ועל זה אמרו למען ספות הרווה את הצמאה כלומר הבחורה שהיא צמאה לזקן שהוא רווה - לא יאבה ה' סלוח לו. וזה בדיוק המקרה של מוחמד.
אליצור |
שני אלוש תודה!
