| כאילו לא היו צרות לפני כן. נראה לי שקיומה של ישות יהודית (לאו דווקא ציונית, ואת זה אני אומר כי רבים בעולם מתעקשים לעשות הפרדה נואלת בין השניים, לצורכי מניעת התקפה נגדית בויכוח. כלומר הם בעד היהודים, אוהבים אותם ומאחלים להם כל טוב, אבל למה לכל הרוחות על חשבון הערבים, הנקראים משום מה פלסטינים דווקא) היא הבעיה האמיתית ואנחנו נתקלים בזה שוב ושוב במשברים מול ערביי פלסטין, בעימותים המדיניים עם הסורים ו'מתחת לשטיח' מול בכירים ואנשי רוח במצרים וירדן.
לכן אינני מקבל את ההגדרה המוטעה שראשית הקילקול החל ביוני 67'. אני חושב, אם כי מסוכן לומר 'כאילו', שגם ללא מלחמת 67' היינו נגררים במוקדם או במאוחר לסכסוך אחר במועד אחר. אבל שוב, זו שאלת הכאילו שאי אפשר להשיב עליה לכאן ולכאן. העבר מראה על כללי המשחק לעתיד, וההקצנה בחברות הערביות מראה על מימוש כללי המשחק האלה.
גם אינני מסכים שהמצב המדיני כיום הוא הקשה ביותר. זכורים לי זמנים קשים ב-67' כשאבא אבן הסתובב בבירות המערב וקיבל כתף קרה, זכורים לי משברים במלחמת ההתשה, במלחמ אוקטובר ולאחריה בה נלחצה ישראל תחת אש ועמדה בלחצים. כיום על רקע השת''פ המדיני-ביטחוני המיוחד בין ארה''ב לישראל (שגם ארה''ב נהנית ממנו) ולפי התנהגות ממשל בוש עד כה, לא נראה לי שהלחצים שיופעלו על ישראל יהיו קשים יותר. אירופה לא משנה ממנהגה. היא נוהגת כעת כפי שנהגה ב-74'-75', אבל היא גם רלוונטית פחות, כל עוד היא תדאג לאינטרסים שלה במדינות ערב יותר משהיא דואגת ליהודים בארץ ישראל.
כרגע לא נראה פתרון מדיני לבעייה הפלסטינית בשל עמדתם של שני הצדדים, אך בעיקר בשל עמדת הפלסטינים הפועלים בדרכים משולבות להצר את צעדי ישראל מבחוץ ולפורר אותה מבית. |