  
  
  
|
 |
|
||
  לאלכס: אין מקום לסליחות, ואין סיבה להישבר |
|||
|
|||
אלכס יקירי, אנחנו לא עוסקים בסליחות, אלא במחלוקות פוליטיות, וצריך להישאר במיתחם הזה. אין לך כל סיבה להישבר. אתה סוחב את הויכוח למחוזות שאני בכלל לא נכנסתי אליהם. איפה מצאת אצלי מלה אחת של הצדקת חטיפת הילדים? כל מה שאמרתי הוא, שמשעה שהחטיפה בוצעה, והילדים היו שבויים בידי החוטפים, החובה הראשונה שחלה על ממשלה, על פי הבנתי, היא להציל את חיי הילדים ולא לסכנם. בחובה זו הממשלה לא עמדה. זה מה שאמרתי. זאת אף זאת. כאשר היה מדובר בכמה חיילים שנישבו על ידי הפלסטינים, ישראל היתה מוכנה לעיסקת ג'יבריל המפורסמת, בה היא שיחררה למעלה מאלף אסירים פלסטינים תמורת שבעה או שמונה חיילים. ואילו כאשר היה מדובר בחיי עשרות ילדים, ישראל לא היתה מוכנה לשלם מחיר כלשהו. על פי האתוס הישראל הזה, חיי חיילים חשובים מחיי ילדים, וזה לא מקובל עליי. על זה אתה צריך להתווכח. בניגוד למדינת ישראל, אני באמת מגן על קדושת החיים, ולא עוסק בכל מיני שיקולי יוקרה (''לא נכנעים לטרוריסטים'') וכיוצא באלה דברים. אתה נתפש לאותה טעות של כמה מיריביי ואויביי, שמטילים בי את הרפש של ''הצדקת כל פעולה פלסטינית'' ולא היא. כפי שאני מגנה את פעולות ההתאבדות הפלסטיניות כך גיניתי אז את פעולת החטיפה, אבל כישראלי המיקוד של פעילותי צריך להיות, מה ניתן לעשות בצד הישראלי כדי להביא להפסקת פעולות אלו. אני הגעתי למסקנה שהדרך למניעת הפעולות האלו לא תקודם על ידי הכבדת הכיבוש והדיכוי ועוד פעולות צבאיות ישראליות, שרק מגבירות את ספירלת הדמים, אלא באמצעות הידברות מדינית שתכיר בזכויותיהם הפוליטיות. על זה המחלוקת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הבאנאליות של הטוב (ו''ו שרוקה) |
|||
|
|||
אנחנו מרבים לדבר על 'הבנת הנקרא' ועל קריאת טקסט נכונה. לשם התבוננות מעמיקה, הבה ונבחן פעם נוספת את חלק מסויים הטקסט שבחרת להביא בתשובתך לקוראת SORIA: ''...אשר למעלות, תרשי לי להזכיר נשכחות, שבישראל נוטים להעלים. הילדים במעלות נהרגו בגלל שמדינת ישראל החליטה להפסיק מו''מ לשיחרור הילדים שלקח בו חלק בין השאר, אם זכרוני אינו מטעני, שגריר צרפת בישראל. אלא שממשלת ישראל לא התכוונה לשחרר את הילדים חיים תמורת שיחרור שבויים פלסטינים, אלא ניצלה את המו''מ שניהל השגריר כדי להכין התקפה צבאית. הילדים נהרגו בגלל המדיניות המטופשת של הממשלה ''שלא נכנעים לטרוריסטים''. מה שאני כותב כאן, כתבתי גם אז בטרם ההתקפה. קראתי לממשלה לנהל מו''מ על שיחרור פלסטינים תמורת שיחרור הילדים בחיים. זאת היתה גם דרישת החוטפים. ישראל העדיפה התקפה צבאית וילדים מתים. זאת האמת....'' החלקים המרכזיים במשפט שצדו את עיני היו כמובן 'הילדים במעלות נהרגו בגלל שמדינת ישראל החליטה להפסיק מו''מ לשיחרור...הילדים נהרגו בגלל המדיניות המטופשת של הממשלה ''שלא נכנעים לטרוריסטים''...ישראל העדיפה התקפה צבאית וילדים מתים. זאת האמת'. ציטוטים אלו ממשפט זה גרמו לי להווכח פעם נוספת עד כמה חלקים מדבריך מקובעים במעין תיאולוגיית-טרור לשיטתי, אשר במסגרתה אתה קובע שהקורבן אשם במותו, משקל הנאנסת אשמה באינוסה ו/או במותה. זהו גם הכשל הלוגי המרכזי בחלק נכבד בנקודות השונות בטורך, בין אם אתה מסביר לשיטתך את פרשת ואנונו או רצח בני הערובה במעלות: השיטה והממסד, קרי מדינת ישראל, היא זו שאשמה למעשה, ולו מפאת רצונה להעמיד עצמה כקורבן בגידתו של ואנונו או קורבן התקפה ברברית ורצחנית נגד ילדים שלווים - ומכאן שהיא היא זו שאשמה למעשה במצב - היות ואינה קורבן כי אם פושע, בגלל חטאיה הרבים שתמיד חוזרים ומסתכמים במנטרת כיבושי 67, לפי עקרון הדואליזם הערכי. ישראל לשיטה זו יכולה להיות רק תליין ופושע, והפלסטינאים קורבן. קורבן זה שואב לגיטימציה למעשיו הנפשעים מתוקף קורבנותו, ועל כן אינו מחוייב בנורמות איפוק, ריסון והדדיות אלא זוכה ברשיון להרג ולרצח כביטוי לגיטימי ואותנטי למאבקו על שחרורו, ועל כן מהווה את הקורבן האמיתי בסיפור, בניגוד לקורבן המתחזה. אני חושב שהערתי כבר במקום אחר על דבריו של הפילוסוף הגרמני האברמאס בהתייחסותו לתופעות 'תיקון העולם' של ארגוני השמאל השונים, ועצימת עיניהם, ולו על תקן שתיקתם כלפי מעשי אירגוני טרור רצחניים למען עולם צודק והומניסטי יותר לשיטתם. האברמאס התייחס לתופעת ה'פאשיזם השמאלי' בשמאל הדוגמאטי למן מהפיכת 68. אתה מוזמן מראש לטעון ולומר כי אינך נמנה על שמאל אוטופי זה, וכי הנך שרוי ומצוי במציאות היום יום - אמנם עם השראת נאראטיב הנביאים - ואין ספק כי גם אתה כרבים וטובים אחרים ממהר ומקפיד לגנות התקפה ברברית זו במעלות, אך בד בבד מטיל באותו הינף פה את הסיבה ואת האשמה לטרגדיה זו על ממשלת ישראל באופן מוחלט. ישראל לשיטתך מחוייבת כנראה לצאת 'אשמה' מכל התפתחות אפשרית בכל דבר בו היא מעורבת עם ערבים ו/או פלסטינאים. משפט מסוג 'הפלסטינאים אשמים במותם של ילדים אלו כי הם רצחו אותם' אינו עומד אצלך כלל לדיון. הוא אפילו לא קיים כטאבו. תיאור התרחשות זה לא רק שאוחז בכשל לוגי מסויים לשיטת סיבה ומסובב, אלא עלול לטמון בחובו את ההצדקה העקיפה לכל מעשה תועבה בעבר, ואף כנראה בעתיד. זהו היקש הגורס למעשה כי 'ישראל לדורותיה אשמה באומללות הפלסטינאים, אשר מצידם נלחמים להשבת זכויותיהם, ומכאן שמלחמתם צודקת, למרות שיש לגנות לעיתים את דרכי פעולתם. הם הם הקורבן האמיתי בסיפור ולכן יש להבין את גודל מצוקתם ויאושם כבבואה לדברים האיומים שהם מבצעים נגד ישראל והמערב, אשר אשמים במצבם הנורא'. ובהקשר זה אבקש בהערת ביניים צדדית לספר, כי אם אינני טועה נאמר לי פעם על ידי פעיל אמנסטי גרמני ש'אמנסטי אינטרנשיונל' דורש מפעיליו שלא למתוח במסגרת הארגון ביקורת על המדינה בה הם חיים, מחשש מוצדק של הסחפות בלתי מבוקרת לכוון אחד בלבד. זוהי הסיבה שפעילי אמנסטי ברחבי העולם מטפלים בכוונה בענייני מדינות אחרות מאשר אלו בהן הם גרים. איש אמנסטי איטליה לא ימתח ביקורת על מדיניות ממשלתו וארצו בכל האמור לבעיות היחס והטיפול בפליטים, לדוגמא, אלא ימתח ביקורת על ישראל, ארה''ב או כל מקום אחר. זה כמובן נכון וצודק, ולפי טעם וכלל זה על אנשי אמנסטי בסניף הישראלי להתרכז בלבד במדינות אחרות אשר בהם מתרחשים דברים אחרים. דוגמאות משכנותיה השונות של ישראל לא חסרות. אנא תקן אותי אם אני טועה בנקודה אחרונה זו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס: כשיש מדכא ויש מדוכא - אין סימטריה |
|||
|
|||
הבה נתחיל בסוגיית ''אמנסטי אינטרנשיונל''. אכן באמנסטי יש כלל שהסניף המקומי לא מתערב במאבקים של הארץ בה הוא פועל. אבל זה אמור לסניף כחלק מהארגון, ואין לזה קשר לחברים. מטרת אמנסטי אינה לשתק את אזרחי המדינות בהן הם חיים. כל חבר אמנסטי יכול להיות חבר בעוד ארגונים אחרים שכל פעילותם בנושאים מקומיים. על כן, חבר אמנסטי רשאי להתבטא בסוגיות המפלגות את החברה בה הוא חי, בתנאי שאינו עושה זאת בשם אמנסטי כארגון. בנוסף לזאת חלה הגמשה כלשהי בנושא זה באמנסטי, ויש כיום סוגיות, בהן יכול הסניף המקומי לעסוק גם כשהענין נוגע למדינה בה הוא פועל, כמו למשל כאשר מדובר במסע העולמי של הארגון נגד עינויים או נגד עונש מוות. עתה לענין טבח מעלות ונושאים אחרים שעליהם כתבת. אינני יודע איך הגעת לרעיון לפיו אני מאשים את הקורבן. קראת באיזה מקום שהאשמתי את הילדים החטופים במותם? לדידי מי שאחראי למותם הם החוטפים וממשלת ישראל. הילדים שימשו מכשיר בידי שני הצדדים. עבור החוטפים הילדים היו אמצעי לשיחרור חבריהם מהכלא, ואילו עבור ממשלת ישראל שימשו הילדים כאמצעי להחלטה שלא להיכנע. הילדים, הקרבנות האמיתיים של הטרגדיה, נישחקו בין שני הגורמים. במצב ששרר אז, היתה זו ממשלת ישראל שיכלה להציל את חייהם אם היתה נימנעת מפעולה צבאית וממשיכה במו''מ. אתה כנראה תהיה שבע רצון רק אם כל פעם שאני מבקר את מדיניות ממשלת ישראל, אוסיף גם מלה רעה על הפלסטינים. אינני מקבל את האיזון הזה. ולא בגלל שאין לי מה לאמר נגד הפלסטינים. אני יכול לכתוב דוקטורט על הביקורת שיש לי על הרשות הפלסטינית, שחיתותה, עריצותה, על ארגוני האיסלם הפונדמנטליסטי חמאס וג'יהאד, ועוד. אלא שעתה אין זה תפקידי. כאזרח ישראלי חובתי קודם כל לבדוק, האם ממשלתי היא נקייה וברת לבב, שכל מה שנותר הוא לבקר את הפלסטינים? תשובתי היא שלילית. ממשלתי, בשלב הזה של הסכסוך עם הפלסטינים, היא האיש היותר רע בסיפור, היא הכובש, היא המדכא, ועל כן המיקוד של ביקורתי מופנה אליה. מה יעזור לי אם אכתוב כאן תיזה מלומדת נגד החמאס? כל אחד יודע שאני אדם חילוני, מתנגד לפונדמנטליזם דתי, יהודי, איסלמי או נוצרי. אבל אני יודע שהחמאס לא היה פורח ומשגשג אילמלא הכיבוש הישראלי. בשנות ה- 70 וה-80 של המאה העשרים, עודד הכיבוש הישראלי, עם שרון ורבין, את החמאס, נתן לו מרחב פעולה, בגלל המניאקיות האנטי אש''פית של ממשלת ישראל. כל גורם שהיה בעיני ישראל יריב לאש''פ, זכה לברכת ישראל. זו הית מדיניות איוולת וקיצרת רואי של ישראל. כיום תורמת ישראל להתחזקות החמאס בגלל מדיניות הסגר והמצור, שמחריף מאד את המצוקה הנוראה של הפלסטינים, שגם לפני כן היתה גדולה. במקום שיש מצוקה קשה, שם קוצרים ארגונים פונדמנטליסטים פירות. מה יעזור לי אם אתפלל שלוש פעמים ביום נגד החמאס, כשאני יודע שבידי ישראל המפתח להבסת החמאס? סיום הכיבוש ופיתוח כלכלי יכה את החמאס, ולכך ישראל יכולה לתרום תרומה מכרעת, אבל היא לא רוצה. על כן יעד הביקורת העיקרי שלי צריך להיות ממשלת ישראל. אותו הדבר אמור למתאבדים. אני נגד כל היום, מה זה עוזר? אני גם יודע כי המתאבדים הם אחד מפירות הבאושים של הכיבוש. הכיבוש הוא הדלק המזין את הארגונים המגייסים ושולחים מתאבדים. זאת התשובה שלהם לטנקים ולטילים הישראלים. תשובה נוראה. אצל ישראל מצוי המפתחי להפסקת התופעה. ושוב הדבר נעוץ בסיום הכיבוש. אשר על כן מתרכזת ביקורתי אצל ממשלת ישראל. לא קראת את כל טורי בשנים האחרונות, אבל לא פעם העליתי בפני הפלסטינים את הצעתי לאמץ את שיטות המאבק הלא חמוש של המהטמה גנדי והכומר מרטין לותר קינג. חשבתי ששיטות אלה תהיינה הרבה יותר יעילות. מאבקם יהיה בעל עוצמה, תהודה ואהדה הרבה יותר גדולים, אם יארגנו צעדות ענק של מאות אלפי אזרחים שיכבשו את ההתנחלויות בלי אף יריה, ישבו בשיטת ה''סיט-אין'' במקומות הציבוריים, לא יגעו לרעה באף מתנחל, ויפנו כלפי המתנחלים רק דרישה אחת: חיזרו למדינתכם, אתם יושבים על אדמתנו. יש רק בעיה קטנה בכל הרעיון הזה. שישראל גירשה לפני שנים את ד''ר מובארק עוואד, שהקים בירושלים את המרכז הפלסטיני לאי אלימות, והטיף בדיוק לרעיונות אלו. ישראל ראתה בו אדם מסוכן וגירשה אותו, וכך נחנק באיבו רעיון האי אלימות אצל הפלסטינים. לישראל ענין בכך שהפלסטינים ישתמשו בנשק חם, כי כך קל יותר להפעיל מולם את המכונה האלימה והחמושה של צבא הכיבוש הישראלי. שוב, אין ברירה, ביקורתי חייבת להתמקד בישראל הכובשת. אין כל קשר בין מצבו של הסכסוך הישאלי פלסטיני לבין דברי הברמאס על הפאשיזם השמאלני באירופה. הוא כיוון לתופעת השמאל הפונדמנטליסטי במערב, שמאס בכללי המשחק הדמוקרטיים ודבק בשיטות אלימות לבצע את המהפכות שלהם. הברמאס למיטב זגרוני, לא שלל מאבק של עם כבוש נגד המדכא הקולוניאלי. ולבסוף, אינני מבין איך הכנסת לתוך כל המישמש את מרדכי ואנונו, שהסוגייה לגביו שונה לחלוטין. מדינת ישראל חושבת שהוא בוגד, ואני חושב שהוא לוחם שלום שהאנושות חייבת לו שלמי תודה. כך חושבים רבים וטובים בעולם, החל מחברי ועדת פרס הנובל האלטרנטיבי שהעניקו לואנונו ב- 1987 את הפרס, וכלה במאות חברי פרלמנט בעולם ובחתני פרס נובל לשלום, שמעלים את שמו של ואנונו מדי שנה כמועמד לפרס נובל לשלום. כפי שהתקיימה מחלוקת עם ממשלת דרום אפריקה עשרות שנים כאשר הגדירה את מנדלה כטרוריסט, ואילו אני השתייכתי לאלה שהגדירו אותו כלוחם חופש. כפי ששינית את דעתך בקשר למנדלה, כך, אני מאמין, תעשה זאת בבוא היום לגבי מרדכי ואנונו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הומניזם אד פינם |
|||
|
|||
מובן שחבר אמנסטי יכול להיות חבר גם באירגונים אחרים, לדוגמא בארגון 'יש גבול', אבל אז הייתי מצפה ממנו שיפתח את טיעוניו ונימוקיו במילים 'אני כחבר יש גבול' ולא כ'אני חבר אמנסטי', משל חברותו בארגון נותנת לו פתחון פה בדבר מסויים, דבר אשר אינו ממש מקובל על אמנסטי. בדקתי וביררתי נקודה אחרונה זו מחדש עם ידיד הפעיל בארגון זה. באשר לעניין הטבח והרצח במעלות - מעודי לא טענתי שאתה מאשים את הילדים, אלא במכוון את ממשלת ישראל ואת סירובה העיקש, וזהו הדבר המדהים לשיטתי. ממשלת ישראל אשמה לשיטתך היות והיא יכלה להציל את חיי הילדים על ידי כניעה, לכאורה, אך מילה רעה על המחבלים הרוצחים - יוק. אכן אין סימטריה אצלך בין מדכאים ומדוכאים, ועל כך יעיד רעיונך לאזכר את עסקת חילופי השבויים משל היו הילדים שנחטפו על תקן חיילים שבויי מלחמה. זה אפילו לא מזעזע. הגרמנים קוראים לכך 'מעבר לטוב ורע' בתרגום חופשי. אם היית מחוייב באמת לרעיונות הומניסטיים, כפי שאתה טוען, היית מביט באופן כוללני הרבה יותר על הזוועות התרחשות באיזור, ולא היתה בוחר לפרש כל דבר מבעד למנסרה צרה של אמת בלעדית לשיטתך. אתה היית בוודאי יכול לכתוב דוקטורט על על הביקורת שיש לך על הרשות הפלסטינאית, אך אתה לא עושה זאת, וזהו כשלונך המוסרי הזועק לשמיים. אינך הומניסט של ממש, אלא הומניסט חלקי: הומניסט של ממש ממקד את האדם במרכז משנתו, ואינו יכול לבוא ולטעון כי ישנה קבוצה מסויימת הקרובה אליו יותר מקבוצה אחרת, היות והיא 'צודקת' יותר. זה בפירוש אינו אפשרי. מבחינה זו ההומניזם שלך הנו אינטרסנטי וחד צדדי, ומתייחס לכאביה של הקבוצה הפלסטינאית בלבד, ללא כל ביקורת וכל קשר למעשיה השונים. כאזרח ישראלי הומניסט לשיטתו קודם כל עליך לבדוק איפה נעשתה עוולה ואיפה בוצע חמס, בשני המחנות. זהו פורמט הומניסטי של ממש. כל השאר אינו עומד באתיקה זו. קביעתך שישראל היא האיש הרע ביותר בסיפור אינה מעלה ומורידה, היות ורוע הוא עניין יחסי וערכי. אני קובע חד וחלק שהפלסטינאים הם האיש הרע בסיפור נקודה. מה השגתי בכך? שום דבר. זה אינו נימוק, אלא קביעה ערכית חסרת כל משמעות. על מנת להעניק ולתת משמעות לקביעות ערכיות מסוג זה, אדרבא, ספר מה ישראל עושה כה לא נכון, והשווה זאת בבקשה למעשי מדינות אחרות. ישראל אינה חייה בוואקום, וזהו לא תרגיל לוגי פילוסופי באקדמיה. זוהי מציאות יום יום, אשר אני במסגרתה לומד גם על מעשים מזוויעים מצדו הפלסטינאי של המתרס: בינם לבין עצמם, וכמובן נגד אזרחים ישראלים תמימים וחפים מכל פשע. במלחמה או בעימות קורה לעיתים שחפים מפשע נפגעים, או אף מאבדים את חייהם כתוצאה משגרת מלחמה, אך הדבר שונה מאוד מהרג שיטתי לשמו שבו נוקטים הפלסטינאים, אשר במסגרתו הרג ורצח נשים וילדים מהווה מטרה בפני עצמה. זהו הבדל אדיר לדעתי, ולא אכפת לי מאיפה הקבוצות הפלסטינאיות השונות באות, אם משורות החמאס, הג'יהאד או כל קבוצה אחרת. זה ממש לא משנה עבורי דבר וחצי דבר. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי