  
  
  
|
 |
|
||
  מדינת כל אזרחיה - מיתקפה ערכית והפנמתה |
|||
|
|||
נראה שרעיון ''מדינת כל אזרחיה'' אינו בבחינת ''עוד רעיון'' שיש לבחנו בהקשר המערך החוקתי/דמוקרטי בישראל. מושג זה הוצג בהקשר הספציפי מאד של הגישה ה''פוסט ציונית'', והוא מהווה למעשה התנערות מיעודה ההיסטורי של ישראל כמדינת הלאום היהודי, כפי שהוכרה מאז שנות ה- 20 על ידי הקהילייה הבין לאומית (תצהירי חבר הלאומים ונשיא ארה''ב וודרו ווילסון והמנדט שניתן לממשלת בריטניה למטרה זו, וכן החלטות האו''ם). ב''מדינת כל אזרחיה'' משתמעת גם התרסה כלפי המסד הדמוקרטי של מדינת ישראל, כאילו הוא מפלה באופן מכוון את המיעוט הערבי. זאת, למרבה האירונייה, בניגוד לקונספצייה של מדינה פתוחה וליברלית, כפי שהותוותה על ידי הרצל ב''אלטנוילאנד'' (וכן במגילת העצמאות מ- 48), אך גם מדינה הבאה לפתור את בעיית חוסר הריבונות הטריטוריאלית של העם היהודי. שכן העוול ההיסטורי שנעשה כלפי העם היהודי, מקורו במידה רבה בהיעדר מדינה יהודית ריבונית בטריטוריה משלה. גדולי צוררי העם היהודי ''האשימו'' את היהודים בהיעדר זיקה טריטוריאלית כלשהי, ולכן גם בחוסר נאמנות, בוגדנות, ופעילות המכוונת להרס הבסיסים החברתיים הסולידיים של מדינת-האם. עמי האיזור מאידך, הינם בעלי תודעה לאומית מפותחת זה שנים רבות, בפרט מאז המגמות הפאן-ערביות של עבד-אל נאצר. כך למשל מצרים באיחודה עם סוריה בשנות ה- 50 נקראה ''הקהילייה הערבית המאוחדת'', ואחר, ''הרפובליקה הערבית המאוחדת'', ולא ''רפובליקת כל אזרחיה'' למרות נוכחותם של המיעוטים הקופטים והיווניים. אם רעיון ''מדינת כל אזרחיה'' אינו צומח כרעיון ''יפה'' נוסף בעלמא, בהקשר שיפוץ הדמוקרטיה הישראלית, עולה השאלה מאילו פרספקטיבות ממשיות/היסטוריות/איזוריות יש לבחון אותו. פרספקטיבות אלה, דומני, כרוכות בראש וראשונה בהפנמת מתקפה ערכית שוללנית כלפינו, כדלקמן: מציאותנו כאן אינה פשוטה. אנו נמצאים בלב איזור עויין השולל את קיומנו, ושואף לצמצם ולכווץ את משרעת עוצמתנו הכלכלית, הטכנולוגית/מדעית והבין לאומית. זאת, יתכן, כשלב ראשון הדוחקנו למעמד סביל, העשוי להקנות חופש פעולה והחלטה אילו אופציות עוינות לממש כלפינו: קיום מכווץ-טווח זה פורש אפשרויות-דחק החל ממעמד של צמית זוטר, בעל מעמד של כפיפות למדינות כמצרים וסעודיה; המשך בהשארת חלק מהאוכלוסיה היהודית ה''מועילה'' כאן במשהו מעין מדינה דו לאומית, וכלה בסילוק מלא מהאיזור, תוך טהור אתני רחב מימדים. זה אשר למעטפת האיזורית של הסכסוך. מאידך הגרעין הפנימי והקשה של הסכסוך מורכב ממגמה פעילה מוכוונת כיווץ אתני פלשתיני כלפינו וטרור לא מותנה, תוך גרעין חזק של אי רציונליות ואופקי ''בדם ורוח נפדה את פלשתין'' ומליון שהידים''. במישור גרעיני זה נוצרה כאן מאז 67 גם הוויה נוספת על הנארטיב המשני שלה, שהועצם בנפנוף המניפסטים הפוסט-ציונים בשנים האחרונות. במדה רבה, מדובר למעשה ברכיבי חתרנות חברתית התוקפת בסיסים קיומיים/השרדותיים (בשונה מתת-תרבות נגדית שאף היא ''חתרנית'' ביחס לגישות קאנוניות, אך לא במישור הקיומי/השרדותי). בהקשר הסכסוך הקיומי שישראל מצויה בו דומה ששוררים כאן גם קווי דמיון כלשהם לתופעה שכונתה בבריטניה במלחמת העולם השנייה ''גייס חמישי''. הווית חתרנות קיומית זאת, שאינה למעשה קבילה באף מדינת לאום אחרת, נעזרת במעין גישה הרווחת אצל רבים כאן: מדובר במעין עירפול תוך בריחה מאחריות ובהירות קיומית, וטשטוש מגמות חשיבה מוכוונת להשלכות ארוכות טווח. הדבר כרוך בהצבת סדרי יום ערכיים אחוזי שגב ערטילאי המסיחים את הקשב ומותקים displaced)) מחביקת בעיות יסוד אמיתיות של חיינו והתפתחותנו כאן. זאת, תוך גלישה לחשיבה קצרת משרעת ביחס לפרוייקטים משמעותיים, שהינה תכופות נהנתנית ודקדנטית במהותה במישור הפרט, של ''לחטוף פרורי נחת מן ההווה, כל זמן שעדיין ניתן''. במה דברים אמורים? בהקשר העוינות הפאן-ערבית כלפי ישראל, סביר שחברתנו נמצאת תחת מתקפה ערכית שוללנית מצד גורמים העוינים את כוחות החיות והיצירתיות שלנו, והשואפים לבלום התפתחותה, אם לא לאיינה כליל. או להפכינו לתלותיים - שליחי רצונם ומטרותיהם של ''אדוני הארץ האוטנטיים''. ניתן להראות בניתוח פסיכו-כלכלי שאף בלימת התפתחות - מביאה עד מהרה לכווץ הולך וגובר בתהליך המחזק עצמו: כווץ ערכי, הגברת מאבקי סך 0, חוסר תכליתיות טלאולוגית (דבר שכיניתי -''אטלייה'') ו''רצון'' חסר שדרה מוכוון מטרות משתנות במהירות - ולא מאמץ תכליתי רצוף בזמן חרף מכשולים. וכן - תפיסת הזמן סינכרונית (מוכוונות-הווה, במעורטל מגורם ההתפתחות הנמשכת בזמן) ההופכת לדומיננטית, על בעיותיה המוספות. ברור שהיו כאן רבים שהיפנימו את המתקפה הערכית העויינת כלפינו, ואת שלילת הלגיטימציה האונטולוגית שלנו (אונטולוגי- מימד המשקל הקיומי) - והיפנו כלפי עצמם מרצון את החרב המצמצמת/גודמת המונפת כלפיהם, הפכוה למקור חיות שלילי של קיום בהווה ארוך ואקלקטי חסר בנייה, הווה של מינוריות קיומית בצד ארוגנטיות ביבים כוחנית, כשם שיש השואבים ערך הדוני במהותו - וכזה בלבד - מהשפלה חיצונית ועצמית. היעדר הוואקום הלאומני המאפשר את ''מדינת כל אזרחיה'' ספג מהלומה בדמות המחבל-מתאבד הישראלי הראשון (הפיגוע בנהריה), וכן נוכח גילויי שיתוף פעולה של ערביי ישראל עם מפגעים. ככלל, אפשרותה של חזית-בית מאורגנת כזו היא חזון בלהות לרבים. ברם יש להבין שזוהי תוצאה בלתי נמנעת של המיליטנטיות ה''לאומית-פלסטינית''. זאת כל זמן שזו מלבה מדנים בעולם כולו - שהרי עראפת ואנשיו הפכו, כל זמן שניתן הדבר, לשליחי תעמולה מאז'וריים המעופפים ללא הפוגה בעולם ובארצות השכנות - ראה את ''בישול'' וועדת דרבן ממנה נחלצנו בשניה האחרונה (אך ''זה'' היה קרוב). כל זמן שמגמת ה''רדיקליזם'' הטרוריסטי מלובית - הרי שערביי ישראל הינם מבחינת אריה דרוך הנראה מנמנם. הכתובת על הקיר היתה כבר במהומות הנרחבות ברחבי ישראל הישנה באוקטובר. הדרך לטפל בסיוט היתה באמצעות הדחקה - באסטרטגיה של יחוס ''ספורדיזציה'' ו''פרגמנטציה'' - דהיינו שכנוע עצמי בהנחה שמדובר בתופעות ספורדיות ומפוזרות פה ושם החסרות קו מקשר. אך הנחה כזו הינה שרירותית, פרי משאלה יותר מאשר תוצר בחינה מפוקחת של הממשות בשטח. נסיון נוסף לפסיפיקציה ושיכוך העניין היה הליך הקירבון המערכתי (הוותיק במציאותנו) של הקמת וועדת אור. ברם, שיכוך הינו זמני, ולא היה בכך כדי לעצור תהליכים חברתיים שהינם פרי הרדיקליזם הלאומי המכונה ''פלסתיני''. קישורים: מדינכלזרחיה וקלדוניה הדמיוניות - שיעור בחד צדדיות: תגובה 713 תקיפה ערכית חיצונית ופיחות ערכי: http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=674&rep=35180&... | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי