  
  
  
|
 |
|
||
  עוז לתמורה: הקיבוץ במורד הפגזה ערכית ופיחות ערכי |
|||
|
|||
כתבתי על אפקטים מצמצמים ומחוללי ירידה בפריון האישי והקבוצתי בכל מישור, עקב ירידה בכמות הערכים - הן במישור החומרי והן במישור הלא חומרי - תופעה המובלטת במקרה הפיחות הערכי הפוקד מזה תקופה ממושכת יחסית את הקיבוצים: עקב שינויים משקיים שהתעצמו בשנות ה- 60, שינויים שקיבוצים רבים לא היו ערוכים כלפיהם, נספגו הפסדים רבים, ופונקציות יצרניות שונות, כמו גם מערכי ערכים מסורתיים נתפסו עתה מצד חבריהם כלא תואמים למציאות החדשה והמשתנית במהירות. בנוסף, באותה מציאות חדשה הקיבוצים היו למעשה תחת חשיפה או הפגזה של ערכים נבדלים ואף אנטגוניסטים לערכי הקיבוץ המסורתיים: חלקם אורבניים וחלקם מצד ישובים קהילתיים ''אינדיוידואליסטים'' באוריינטציה ערכית. או אף מצד קבוצות חברתיות וותיקות שעברו מהפך באוריינטציית מעשה וערכים חברתיים (כמו המהפך ב''מזרחי'' מצד זבולון המר, יהודה בן מאיר ואחרים לאחר מלחמת ששת הימים, כתחליף לאורינטציה של אנשים כמלמד, בורג, וורהפטיג וכד') שנטלו על עצמם תפקידי מפתח חלוציים/צבאיים שבעבר היו מאפיין מובהק של המעשה הציוני/קיבוצי. כך או כך, התוצא היה ''מצב מעבר'' מתמשך והתגברות תפיסה של צמצום והגברת דחק ונדירות בערכים (הן ערכים ונכסים מטריאליים והן ערכים ערכיים/רגשיים) תוך תחושת צמצום במשאבים זמינים. כתוצאה מכך - חלה הגברת העוינות והתרבו מאבקי סך- 0 בין חברים (משחק סך-0: תוספת מסויימת לרווחתי - באה על חשבון צמצום רווחתך באותו שיעור), התהוותה מציאות חברתית של קואליציות מתהוות ומתפרקות לבקרים, והתגבשה תפיסת-זמן סינכרונית/הווית (ראה למטה - תפיסת זמן הווי המתכנס לנקודה). זאת, תוך נסיגה מסויימת מהנכונות לעשייה/חשיבה/ומאמץ רצופים ונמשכים בזמן. ניתן לראות כאן התגבשות מעין רדיקליזם מוכוון-הווה וקצר משרעת-זמן (מבחינת מושלכות לעבר ולעתיד) המאופיין בקוצר-רוח קוגניטיבי, ושאיפה למערכי ''אינסטנט'' ערכיים/רוחניים במקרים רבים. וכן גם מידה הולכת וגוברת של חוסר סובלנות וצדקתנות קיומית - בניבדל מרטוריקת ''סובלנות''. הערה: אני מדבר כאן על מורפולוגיה (תצורת המבנה) של תופעה הרווחת מבחינה סטטיסטית, אך אין לראות בכך הכללה מקפת בכל מקרה ומקרה. אבל, וחשוב מכל, גם החברה הישראלית/יהודית בכללותה נמצאת תחת מתקפה ערכית שוללנית מצד גורמים העוינים את כוחות החיות והיצירתיות שלנו, והשואפים לבלום הפתחותה, אם לא לאיינה כליל. או להפכינו לתלותיים - שליחי רצונם ומטרותיהם של ''אדוני הארץ האוטנטיים''. והרי ראינו שאף בלימת התפתחות והווצרות מה שאני מכנה ''מגמות גג'' מביאים עד מהרה לכווץ רב מימדי במגוון תחומי עשייה ופעולה חברתית, ההולך וגובר בתהליך המחזק עצמו. בתהליך רגרסיבי (נסגני) זה ניתן להבחין בתופעות הבאות: 1) כווץ ערכי (מיעוט ההסתמכות על ערכים כמנחי בחירות ופעולות או הפיכתם לרטוריקה המנוגדת לפרקטיקה בפועל). 2) התגברת מאבקי סך 0 בין פרטים ומגזרים בחברה. 3) חוסר תכליתיות טלאולוגית (טלאולוגיה: התכוונות לתכליות ומטרות ''אסטרטגיות'', כוללות ומקיפות לטווחים ארוכים יחסית), דבר שכיניתי 'אתלייה' (תלוס = תכלית, תוחלת, ביוונית עתיקה). 4) שגירות ''רצון'' חסר ''חוט שדרה'' (המתבטא בצמצום אינטגריטי [יושרה] מבחינת יציבות ערכית לטווחי זמן נרחבים ומבחינת כיווניות הפעולות המצטברות בזמן) - רצון המוכוון למטרות משתנות במהירות. זאת כתחליף למאמץ תכליתי רצוף בזמן חרף מכשולים. 5) וכמובן - תפיסת הזמן הסינכרונית (ראה מאמרי על תפיסת זמן סינכרונית - זמן המתכנס לנקודה - והפוסט-ציונות), כשתפיסת זמן זו הופכת לדומיננטית, על בעיותיה המוספות. ניתן להבחין שהיו כאן רבים שהיפנימו את המתקפה הערכית העויינת כלפינו, ואת שלילת הלגיטימציה האונטולוגית שלנו (אונטולוגיה: מידת המשקל הקיומי במציאות של ישות כלשהי). זאת, בהפנותם כלפי עצמם מרצון את החרב המצמצמת/גודמת המונפת כלפיהם, בהפכם את השוללנות האונטולוגית העצמית למקור חיות שלילי של קיום כביכול בהווה ממושך ואקלקטי (תפזורתי וחסר לכידות) חסר בנייה - הווה של מינוריות קיומית בצד ארוגנטיות ביבים כוחנית. זאת כשם שיש השואבים ערך הדוני (נהנתני) במהותו - וכזה בלבד - מהשפלה חיצונית ועצמית. קישורים: Synchronic time-perception - social/organizational collapse and ''Post-Zionism: http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=674&rep=33668&... Synchronic time-perception, value assault and social collapse: www.haayal.co.il/reply.php3?id=674&rep=35180&LastView=2001-09-18%2022%3A32%3A34 | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי