  
  
  
|
 |
|
||
  דוד , הפתרון במשק- שיש לו בסיס לצמיחה -הוא |
|||
|
|||
העתקת מודל ההייטק לחלוקה שונה ולגישה אחרת של תשואה להון ותשואה לעבודה, לכלכלה הישנה. רק שאליה וקוץ בה. כאשר הייתה גאות בשוק ההיטק, והיה מחסור בעובדים, מעבר למשכורות הגבוהות של אנשי ההייטק, ניתנו להם אופציות, כך שאם החברה הרוויחה, הם היו שותפים לרווחים. מודל זה חילק את התשואה להון והתשואה לעבודה בצורה יותר מאוזנת, ובהכרח הקטין את חוסר השוויון בין בעלי ההון לעובדים. בכלכלה הישנה, כשיש היצע גדול של עובדים, אין תמריץ לבעלי ההון לתגמל אותם מעבר לשכרם (שיהיה מבחינת המעסיק נמוך ככל שניתן) ואם החברה מרוויחה, כל הרווח הולך למעסיק - בעל ההון, בקיצור, גן עדן למעסיקים. לכן אין לצפות שחוקי השוק החופשי ייצרו מודל של חלוקה נכונה יותר, שתגדיל את הצריכה, שתיטיב בסופו של דבר את מצב המשק כולו. אם קיימת ברמת המדינה, מחשבה כי זו הדרך לצמיחה, המדינה צריכה להתערב במנגנון חלוקת הרווחים, וזה כמובן דבר בלתי אפשרי במשק חופשי. מה שהמדינה כן יכולה לעשות זה ליצור מקומות עבודה רבים ככל האפשר, על מנת שיווצר מחסור במשאב זה, וכאשר המעסיקים יצטרכו להילחם על כל עובד , הם גם יהיו נכונים לוותר על חלק מרווחיהם על מנת לזכות בעובדים, ואז הם גם יגיעו למודל המחלק חלק מהרווחים לעובדים, דבר שיצמצם את אי השוויויניות החלוקת ההכנסות במשק, ויגביר את הצמיחה. הדרך ליצור מחסור בעובדים, היא בהגדלת היצע מקומות העבודה, ואת זה ניתן לעשות לא על ידי גידול המנגנון הממשלתי (שתרומתו 0 ) אלא על ידי פרוייקטים לאומיים ארוכי טווח, שתשואתם מובטחת, (תשתיות, חינוך) והפניית משאבים לאומיים לצורך העניין. המהלך צריך להיות חד, מהיר ובתקופה קצרה. ''שאיבת'' כח העבודה לפרוייקטים אלה תיצור מחסור במשאבי כח האדם, ויעלו את ערכו של משאב זה. כל זה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה בהודעתי הקודמת. מהלך כזה דורש תקציבי ענק, וזה עניין של סדר עדיפויות עליו צריכה להחליט הממשלה. היא צריכה להתחיל מהלך של השקעות מסיביות בפרוייקטים שלא שריה יגזרו את הסרטים שלהם, והשפעתו על שוק העבודה יתכן ותחול רק לאחר סיום הקדנציה. החלטות מסוג זה ממשלות לא אוהבות לקחת. הרבה יותר נוח להן להגיש תקציבים המבוססים על תקציב השנה הקודמת עם שינויים כאלה ואחרים, ולהמשיך להתבוסס בביצה הקיימת, מבלי לנסות לצאת ממנה. מה שדרש זו מנהיגות כלכלית אמיתית, והמשאב הזה לא נמצא במחוזותינו. בברכה רפי | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| רפי: הפתרון שהצעת מתאים אבל תלוי במערכת הפוליטית |
|||
|
|||
שנמצאת במצב לא טוב בכדי להנהיג שינוי כזה (וזה לא בגלל המצב הביטחוני). גידול משמעותי בתקציבי החינוך הוא יעד מבורך מאד משום שיש לו השפעה חיובית בשתי דרכים לפחות: 1. גידול במספר העוסקים בחינוך יגדיל את חלקם של העובדים בעוגת ההכנסות. 2. בטווח ארוך יגדל כושר ההשתכרות של כל בוגרי מערכת החינוך (במיוחד אלו שירכשו חינוך גבוה). זאת משום שתגבר היכולת שלהם ליזום פעילויות עסקיות-כלכליות וגם היכולת שלהם לתרום לגידול בתוצר בכל דרך אחרת. 3. בעצם שיפור תרומת מערכת החינוך היא ארוכת טווח (לכל חיי בוגר המערכת) הדיון נפתח בכך שאי השוויון בהכנסות מונע צמיחה והשקעה בתשתיות אחרות לא בהכרח ישנה מצב זה. לכן נראה לי שבמקרים שאי שוויון הוא הגורם לחוסר צמיחה הפתרון הזה לא יצלח. מה שיותר חשוב כאשר אנחנו מדברים על המשק המקומי, מדינת ישראל, נדמה לי שאי השוויון (אין לי נתונים מספריים על המצב) לא מהווה עדין מחסום למדיניות צמיחה מסורתית כמו השקעה בתשתיות פיזיות. למרות הנאמר אני הייתי מעדיף שחלק ניכר יגיע לתשתיות תומכות חינוך. דבר אחרון, סיוע בהשקעות של יזמים קטנים, בחקלאות ובענפים אחרים לאורך זמן גם כן משפיע לטובה. מניסיוני אני יודע מה עשתה המדיניות המבוססת על החוק לעידוד השקעות הון בחקלאות בעשורים האחרונים. היא גם עזרה באופן ישיר לגידול בתוצר וגם העלתה את כושר ההשתכרות של החקלאים. מעבר לפתרון האסטרטגי שהצעת, מזלה של ממשלת ישראל (כולל הממשלה הבאה בתור) שהיא עדיין יכולה לתרום ולעודד צמיחה גם בצעדים קטנים (החוק לעידוד השקעות הון). הסיבה העיקרית היא תשתית המדיניות הסוציאלית שנטועה חזק בספרי החוקים ובנוהלי הממסד למרות הניסיונות לפגיעה בה בעשורים האחרונים. בברכה | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי