  
  
  
|
 |
|
||
  מצריים והמערב |
|||
|
|||
איש אינו יכול לדעת בוודאות לאן נושבים פני הדברים במצריים, אולם זכור לי שבאותה שיחה ארוכה עם סטונדנט מצרי בגרמניה, אשר עליה דווחתי כבר בתגובה אחרת, טען זה ואמר שמצריים אינה יכולה לכלכל את אוכלוסייתה המתרבה במהירות מדהימה, וכי כבר עכשיו [שיחה זו נערכה בתחילת שנות התשעים א.מ.] מצריים תלוייה לחלוטין ביבוא מזון ויכולת תשלומו במקורות חוץ, קרי ארה''ב. ארה''ב, טען סטודנט זה, הינה המדינה השנייה השנואה במצריים לאחר ישראל, וכמות הזעם, המשטמה, השנאה ודחייה שארה''ב מעוררת במצריים אצל דלת העם ובשכבות המשכילות אינה ניתנת כלל לתיאור. לגודל הפתעתי המשיך וטען הסטודנט כי המצרים לא מחפשים למעשה שלום, אלא ינסו בעתיד למצוא עילה ותואנה לצעדים שונים כנגד ישראל. לשאלתי מדוע ייחפשו המצרים לעשות ולבצע מהלכים מסוג זה הוסיף ואמר כי הפונדמנטליזם המוסלמי עתיד לכלות כל חלקה טובה במצריים, בתהליך בלתי נמנע. פונדמנטליזם זה, המורכב מבערות, עוני, ילודה מוגברת וניצול רגשות דתיים, עתיד להתייצב במאבק נגד כל העולם המערבי, אותו הוא מאשים בפיתוי האיסלם לעבור אל חיק המודרנה - הוסיף הסטודנט ושתק. מאוחר יותר הבהיר לי גורם שלישי כי סטודנט זה קיבל בסוף שנות השמונים מקלט מדיני בגרמניה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| המזון של קהיר |
|||
|
|||
אבי שישב בשליחות במצריים הראה לי פעם סרט-וידאו לילי עם שיירות אין סופיות של משאיות מובילות מזון הנכנסות כל לילה לקהיר.פעם אחת חלו שיבושים, נדמה לי שבסוף שנות השמונים ואז השתוללו רבבות מצרים כולל עשרות אלפי שוטרי משטרה מיוחדת.המסקנה ברורה - לחתוך למצרים יום מזון או יום מים גומר את המדינה. זה לא פלא. להאכיל אוכלוסיה כל כך גדולה עם מרכיבי עולם לא מפותח זו בעייה קשה מאוד. גמל עבד נאצר ידע את זה יפה ולכן חלם על סכר אסואן שמבחינה מעשית ולפי חומר בין לאומי שאני קורא באופן קבוע - לא מועיל למאזן המים-קרקע חקלאית. חבל שהמערב התומך בערבים בגלל הדלק לא מבין שהם זקוקים למים יותר משמן אדמה! זה דרך אגב גם היתרון התורכי על סוריה ועירק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בין הפרת לחידקל....... |
|||
|
|||
מקור החידקל (דג'ולא) הוא במזרח אנטוליה והוא עובר לאורך כארבעים קילומטר ממש על קו הגבול הסורי -תורכי ונכנס לעירק בנקודת מפגש הגבולות תורכיה עירק סוריה. יחד עם יובלים שונים ''נחלי או נהרות הזאאב'' הוא מגיע לשט אל עארב. בעירק יש מפעלי מים שונים לניצול מי הנהר החיוני וחלקם עדיין בפיתוח,אף שבעניין זה יש בעיות מימון והנדסה מאז מלחמת המפרץ. ----------- נהר הפרת מקורו באנטוליה.הוא נכנס לעירק שם הוא משתלב במערכת הנהרות והנחלים הזורמים בסופו של דבר לשאט אל עראב.הפרת נכנס גם לסוריה,זאת צפונית לאיזור ג'רבלוס . העירקים הקימו במשדך השנים מערכת וויסות וסכר ראשון בהינדייה שעם מערכות נוספות וחדשות יותר יוצר את אגם חיבאנייה. גם תורכיה מקימה במפעלי הפרת שורת סכרים חשובים. הסורים יצרו באמצע שנות ה 70 את ''אגם אסד'' בהשקעה של כ640 מליון דולר וסיוע סובייטי מאסיווי עם כוונה להרוות וליישב כ700 אלף בני אדם. רוב הפעולות הסוריות סובלות מסחבת חמורה. בשנים האחרונות היו מספר נסיונות להידברות משולשת בשאלת פיתוח-ניצול מי הפרת. תורכיה ממשיכה בפעולות גדולות לניצול המים על דעת עצמה,ללא כל התייעצות עם שכנותיה הערביות,גורם העשוי לדעת מומחים שונים,בתחומי מדיניות אגררית,השקייה ודמוגרפיה - להביא בתוך פרק זמן קצר לסיכסוכי מים חמורים. -------------------------------- עוד לקח-עובדתי לגבי שאלת המים.העובדה שבישראל מגלים בעניין זה רק מעט התענינות-התייחסות,גם היא קשורה ''לתפיסה המערבית'' הממעיטה בחשיבות העניין,בעוד שהוא עשוי להיות זה שיקבע בטווח זמן לא רחוק את אופי היחסים במרחב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן מיים רבים הפסיקו לזרום בנילוס |
|||
|
|||
מאז התקופה הרחוקה שמצרים הייתה אסם התבואה של כל אזור הים התיכון, וכאשר כנענים כמו יעקב אבינו ירדו אליה בעת בצורת בכנען. מצרים תלויה כעת לחלוטין באחרים ,וזה הופך אותה גם ליותר פגיעה וגם להרבה יותר מסוכנת. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי