|
אין כל טעם בניסיון לערוך השוואה פופוליסטית בין הצלבניות והציונות. על אף שמודה אבנרי ש''ההבדל בין שתי הפרשות עצום'', והוא בכל זאת מתיימר לערוך השווה בעניין אח, שדווקא הוא הפוך בתכלית למהות הצלבנות אל מול הציונות. מה גם שעניין ההשוואה ''האם יכלו הצלבנים לעשות שלום?'' יכול דווקא לשחק כנגד השקפת עולמו של אבנרי בעניין מהות הסכסוך והסיכוי לפתרונו. כל זאת אם היה מונחה לפי העניין והעובדות ולא לפי מטרתו להוכיח את עמדותיו הפוליטיות הנוכחיות. אבנרי עושה ''רוורס אינג'ינרינג'', הוא מתחיל בתוכנית השלום שלו וגוזר ממנה את המשמעויות ההיסטוריות שהוא רוצה להסיק כדי להצדיק אותה.
והינה, מכל הצלבנים בוחר אבנרי להמליץ על ריימונד מטריפולי שלדעתו הטיף לפתרון של שלום עם הפולשים המוסלמים. אלה מה לעשות שמעולם הוא, הם, אף אחד לא דיבר על שלום? היה מדובר על קואליציות זמניות לשמירת הפסקת אש ושמירת השלטון. למרות שריימונד נתן לכוחות המוסלמים לשהות בטבריה, בסוף ריימונד חבר לכוח צלבני אחר (של גי דה-לוסיאן) וניסו לארגן את כוחותיהם בעכו. חלק מהאבירים הצלבנים שהבינו שאין להם יכולת להתמודד מול המוסלמים הקרב הגדול הצפוי ערקו לכוחות המוסלמים שום חשפו לה פניהם את תוכנית הצלבנים למערכה. כלומר, אנחנו רואים צלבנים שאין להם מנגנון מדינתי אחד, הם מפוצלים בתוך עצמם לפי אינטרסים שוליים, הם לא מאורגנים מול איומים חיצוניים, וחלקם עושים הסכמים עם האוייב ומוסרים לו מודיעין מבצעי. זה לא מודל פעולה של מדינה מודרנית, זול העניין של הגייס החמישי הנפגש ומסייע לאוייב בעת מלחמה. לצורך העניין של אבנרי, היה נכון לפי שיטתו להשוות את ערפאת לצלאח א-דין ואותו ל-4 האבירים שערקו ממחנה הצלבנים בעכו וחברו לכוחות המוסלמים בטבריה. הבעיה של אבנרי היא שערפאת לא הגיע לקרסולו של צלאח א-דין (שאהד את היהודים והגן עליהם בכל מרחב המזרח הקרוב בו שלט) ושאבנרי אולי הוא אביר, אבל לא מקבוצת אבירי הציונות.
אין קשר בין ציונות לצלבנות, אלא בראשם של הכופים את חלומם המדיני על המציאות המתמרדת נגדם. מאז הקמת המדינה ועד היום קרא אבנרי להשתלב במרחב. תודה לאל ששום הנהגה ציונית לא משעה בקולו. קודם כל, כי זה לא היה קורה. שנית, אם חלילה היה סיכוי של אחוז אחד שזה יקרה, לא היינו חיים היום ונפגשים ב-FAZ. היינו באחת נמחקים מהמפה ע''י הגירה ערבית המונית לתוך ישראל ובמקרה הטוב ביותר מספיקים לברוח לחו''ל. ה''אביב הערבי'' היתה מקדים את פריחתו בעשרות שנים, כי קודם הם היו שוחטים בנו כבר אז, ושנית, שבהעדר אוייב דימיוני מלכד לטוטליטרים הערבים מסביב, ה''אביב הערבי'' היה מפילם מיד לאחר שהיו מוחקים את ''עלה התאנה'' שלהם, ישראל.
אבנרי עדיין משלה את עצמו בעניין פתרון ''שתי מדינות לשני עמים''. הוא בכלל לא על הפרק וספק אם היה. הרי לא פלא שהפלסטינים מדברים רק על ''פתרון שתי המדינות'', כי הם לא מכירים בקיומו של העם היהודי ולא בזכותו למדינה, במה שנקרא פלשתינה. כל הדו-שיח הזה של אבנרי מסוף שנות ה-60 הוא שיטיון עצמי שאין לו חיבור למציאות. הפלסטינים רוצים גם את תל אביב שלו.
הפתרון הפוליטי הוא רק במלחמה. עזה מחוץ למשחק ותישאר פלסטינית תחת כנפי מצרים. נשאיר לרגע את החמאס וחזבאללה שאינם מהווים איום של ממש בהתחדש המלחמה. יו''ש צריכה להיכבש מחדש מרגע שהפלסטינים יחדשו את המלחמה. מרגע זה מכונת הצבא צריכה להכריע. פרסום קריאה לאזרחים לברוח מאזור המלחמה מזרחה לעבר הירדן ופתיחת מתקפה מאסיבים על אתרי טרור, נושאי נשק ולפי מודיעין. לאחר כתישת ארגוני הטרור תהיה כניסה קרקעית מלאה – טנקים, תותחים וכוחות חי''ר לניקוי השטח ולהברחת הנותרים. לאחר וידוא בריחה, צה''ל ייעצב את הגבול לאורך הירדן. המלחמה תהפוך ממלחמה נגד טרור בתוכנו למלחמה נגד צבא שמעבר לגבול. נורמליזציה של הסכסוך. ישראל תכריז שפניה להשלמה ובלבד שהפלסטינים יפרקו את ארגוני הטרור, יכירו בזכות קיומה של ישראל כמדינת היהודים ויחתמו על שלום מלא ואמיתי. ואז נחכה. אפשר גם לחכות 500 שנה. |
שקר השמאל הצלבני
